מאגר סיפורי מורשת

הורי אליהו ודבורה, נולדו בפולין בשנת 1913 ועלו ארצה בשנת 1936. הם היו ציונים ופעילים בתנועת השומר הצעיר, במסגרתה עלו ארצה. אליהו ודבורה עלו לאחר הכשרה ממושכת בפולין, שכללה לימוד השפה העברית. אליהו, אבי, היה ספורטאי מצטיין והיהודי היחיד שהשתתף מול הפולנים בתחרויות ספורט ואף זכה במדליות, שתיים מהן שמורות אצלי עד היום.

תעודת נישואיהם נעלמה וסבורה אני שהם התחתנו על האנייה בדרך ארצה, שכן, רק לזוגות נשואים ניתן סרטיפיקט – אישור עליה לארץ ישראל.

בארץ, המצוקה היתה רבה והם חסכו פרוטה לפרוטה בכדי להתקיים ולהתקדם בחיים. בראשית הדרך אימי עבדה במשק בית בכדי להתפרנס ואבי התגייס למשטרה הבריטית. לימים, עברה המשפחה לגבעתיים, שאז הייתה שונה לחלוטין מהמוכר לנו כיום. רוב גבעתים הייתה חולות, פרדסים, רפתות, ובתים קטנים המרוחקים זה מזה.

אמי הייתה פעילה מאוד ב"ארגון אמהות עובדות" ואף הייתה רכזת אזורית. אבי היה חבר ב"הגנה" ואף שימש מדריך נשק. הוא נהרג בגיל צעיר מאוד, 48 בתאונת אופנוע.

מהמשפחה הענפה זילברשטיין וכהן – משפחת אמי נותרו שני אחים, אחד של אבי ואחד של אימי. אחיה של אימי מאיר כהן, עלה לארץ לפני קום המדינה באוניה "אקסודוס", "יציאת אירופה". האנייה יצאה מדרום צרפת ב-11.7.1947 כשעל סיפונה 4,500 ניצולי שואה. היא נתפסה על ידי הבריטים שפעלו נגד העליה הבלתי חוקית והובאה לנמל חיפה, אחרי מאבק שניהלו הנוסעים בסיוע אנשי ההגנה כשהיו על האנייה נגד הבריטים.

האנייה יציאת אירופה לאחר שנתפסה ע"י הבריטים

האנייה נשלחה לנמל המוצא בצרפת. הניצולים היהודים סירבו לרדת והתבצרו במשך שלושה שבועות על האנייה. הדבר עורר הד ציבורי בעולם, אשר הביא את ממשלת בריטניה להבנה שאינה יכולה לטפל בבעית הפליטים היהודים ועליה למסור את הטיפול בארץ ישראל לידי האו"ם. שאר המשפחה של אימי, ההורים – נחה ושמעון כהן, ואחיותיה נספו כולם בשואה. ממשפחתו של אבי ניצל רק אח אחד ויתר בני המשפחה נספו כולם.

סיפורו של חפץ

החפץ שבחרתי להציג, הינו בעל ערך רגשי רב ונמצא במשפחתי מאז שנת 1940, כלומר 77 שנים.

אחותי נירה נולדה בתאריך 17.11.1940. אבי שלח מכתב דרך הצלב האדום למשפחה בפולין שישבה כבר בגטו, בו הוא מודיע להם על הולדת הנכדה בארץ. על אותו מכתב שהגיע לגטו, ענה דודי מרדכי וכתב "ברכות ומזל טוב. מאוד שמחנו לשמוע על הולדת הבת. קראנו ברכת הגומל בבית הכנסת לכבודה."

המעטפה שנשלחה לתל אביב. פלסטינה ונושאת את סמל הצלב האדום וחותמת העיר ג'נבה, ממוענת אל אליהו זילברשטיין

המכתב כתוב בפולנית. זה אות החיים האחרות שהגיע ארצה משתי המשפחות, זילברשטיין וכהן, שנספו בשואה. דודי מרדכי שניצל, סיפר לנו שזה המכתב האחרון שיצא מהגטו. הגרמנים לא אפשרו יותר לצלב האדום להעביר מכתבים. המכתב מהגטו יצא ב21 בפבואר 1941.

המכתב שנשלח לגטו ויצא חזרה המכתב האחרון

המכתב הזה שמור אצל אחותי נירה מכל משמר, וברור למה.

הזוית האישית

זהר: היה לי מאוד מעניין ומרגש. סיפור אמיתי שלקוח מההיסטוריה של עם ישראל.

רבקה: הרגשתי כנושאת הלפיד של משפחתי שעובר לדור הבא, הדור החמישי.