סיפורה של עליזה בתקופת מלחמת העולם השנייה
אמא, עליזה (פרומה) קייקוב, אבא, הרב יעקב קייקוב זצ"ל
שמי אילנה לוי, נולדתי בשנת 1953 בשכונת
נווה צדק בתל אביב וכיום אני מתגוררת בהרצליה. אני בוחרת לספר את סיפורה של אימי, עליזה
ז"ל, ניצולת שואה, שעבורי הינו סיפור של גבורה כנגד כל הסיכויים.
אימי, עליזה (פרומה) קייקוב, לבית האוסטר נולדה
בתאריך 26/12/1927 בבריצ'ן, רומניה. הוריה יעקב בן אליעזר ופייגה (ציפורה) נולדו
בבסרביה, רומניה, נפטרו בגיל 45. לאימי היו שתי אחיות: מוטל נכה (נחמה), שנפטרה
בגיל 8 ממחלה וחיה שורקה (שרה) שהתאבדה בגיל 17.
עם כניסת הגרמנים לעיר בה גרה אימי, גורשו כל
היהודים במסע רגלי של מאות קילומטרים מבריצ'ן בבסרביה, רומניה למוגילב ומשם
ללוציניץ. במהלך המסע, מתו הוריה ואחיותיה של אימי, וזו הילדה הקטנה בת ה 12,
נותרה לבדה בעולם. אימי הגיעה למחנה
טרנסנייסטריה עם שאר הניצולים, שם נאלצה ללמוד לשרוד בדרכים שונות.
במהלך
מלחמת העולם השנייה, החל לפעול ארגון הצלה של יהודים שהגיע מארץ
ישראל המנדטורית. ארגון זה דאג לאסוף ילדים לבתים מוגנים ובכך הציל את חייהם.
בסיום המלחמה, חולקו הילדים שנותרו יתומים בין בתי יהודים וחיכו עד שיעלו אותם
לארץ ישראל. המשפחות היהודיות שלקחו את הילדים תחת חסותם דאגו לכל צרכי הילדים:
הלינו אותם, האכילו וטיפלו בהם, דאגו לבריאותם. אימי עליזה וילדים נוספים שהו בביתם
של טוני ומיכאל זרפו (שסיפורם יובא בהמשך).
בשנת 1944, אימי עלתה לארץ ישראל במסגרת עליית
הנוער. המסע נעשה באניית
המעפילים קזבק. קזבק הייתה אניית מעפילים שנסעה על סיפונה כ 750 מעפילים מקונסטנצה, רומניה לאיסטנבול. האנייה
התפרסמה בשל העובדה שהעלתה את ה"יתומים מטרנסניסטריה". הספינה יצאה לדרך
ב 6 ביולי, הגיעה לטורקיה ב8 ביולי 1944. המעפילים שעל סיפונה המשיכו לארץ ישראל
דרך היבשה ברכבת דרך סוריה ולבנון לחיפה.
בשנת 1944, עליזה אימי הגיעה לקיבוץ
שדה נחום לבדה. מספר שנים לאחר מכן, עברה לתל אביב והתחילה לעבוד במפעל אלפא
לצביעת חוטים, שם הכירה את אבי, בן ציון קייקוב.
הרב יעקב קייקוב זצ"ל
אבי הגיע ממשפחה מכובדת מאוד. אביו היה הרב
הראשי של העדה הבוכרית בתל אביב ומקורב לדוד
בן גוריון ראש הממשלה הראשון של ישראל. כאמור, אימי שהתה ברומניה בביתם של
טוני ומיכאל זרפו ברומניה. לימים, אחי ניהל בית דפוס קטן והוריי עבדו עימו. יום
אחד נכנס אל בית הדפוס גבר מבוגר וביקש להדפיס חשבוניות. במהלך השיחה, אחי הבחין
במבטא הרומני שלו. אימי שעבדה בחדר הסמוך, שמעה את השיחה ומיד יצאה לעברו. הם
התחילו לשוחח והבינו שהם מכירים זה את זו. השיחה ביניהם הייתה מרגשת, הם התחבקו
ובכו.
אימי שיתפה את אחי ואבי שזהו מיכאל זרפו, אותו אדם שאסף אותה לביתו ושימש לה
כאב. מה הסבירות שרצה הגורל שהם ייפגשו לאחר כל כך הרבה שנים דווקא בבית הדפוס של
אחי? מיד מיכאל אביה המאמץ של אימי התקשר לאישתו ובהתרגשות סיפר לה שהילדה הקטנה
אותה החביאו בזמן המלחמה פה לידו. כמובן שנוצר קשר עמוק בין כולם, היה מפגש מרתק,
מלא זיכרונות ולנו הילדים נוספו סבא וסבתא.
העשרה
קיבוץ שדה נחום: "קיבוץ שְׂדֵה נַחוּם שוכן בבקעת בית שאן, ונמנה עם יישובי מועצה אזורית עמק המעיינות. הקיבוץ נוסד ב-1937 הוא מראשוני יישובי "חומה ומגדל", מייסדיו היו בוגרי מקווה ישראל וחברי פלוגת הקיבוץ המאוחד שראשוניה – נוער חלוצי מאוסטריה. אליהם הצטרפו בהמשך חלוצים שעלו מפולין, רוסיה וגרמניה. מקור השם שדה נחום הינו צירוף שמו של גרעין המייסדים – "השדה" – עם שמו של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית נחום סוקולוב, שנפטר זמן קצר לפני הקמת היישוב".
תשע"ו
מילון
העפלהההעפלה (קרויה גם עלייה בלתי-לגאלית ועליה ב') הייתה התנועה לכניסה בלתי חוקית של יהודים לארץ ישראל בדרכי הים והיבשה וב-1947 גם בדרך האוויר, אשר אורגנה על ידי היישוב העברי בתקופת המנדט הבריטי משנת 1934 ועד הקמת מדינת ישראל ב-1948
מנדט בריטי
המנדט הבריטי מטעם חבר הלאומים על פלשתינה (א"י), המוכר בשם המקוצר המנדט או המנדט הבריטי, הוא מנדט חבר הלאומים (ייפוי כוח) שהוענק לבריטניה על ידי חבר הלאומים, בין היתר, על מנת לסייע ליישוב היהודים[1] ולהבטיח את הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, ברוח הצהרת בלפור ועל פי הנאמר בכתב המנדט[2]. הבריטים שלטו בארץ ישראל (פלשתינה) בין קיץ 1917 למאי 1948.
שדה נחום
קיבוץ שְׂדֵה נַחוּם שוכן בבקעת בית שאן, ונמנה עם יישובי מועצה אזורית עמק המעיינות. הקיבוץ נוסד ב-1937 הוא מראשוני יישובי "חומה ומגדל", מייסדיו היו בוגרי מקווה ישראל וחברי פלוגת הקיבוץ המאוחד שראשוניה - נוער חלוצי מאוסטריה. אליהם הצטרפו בהמשך חלוצים שעלו מפולין, רוסיה וגרמניה. מקור השם שדה נחום הינו צירוף שמו של גרעין המייסדים - "השדה" - עם שמו של נשיא ההסתדרות הציונית העולמית נחום סוקולוב, שנפטר זמן קצר לפני הקמת היישוב.
ציטוטים
”סיפורה של סבתא רבתא עליזה ז"ל, הוא סיפור של גבורה כנגד כל הסיכויים.“