מאגר סיפורי מורשת

שמי הניה חבצלת. הניה הייתה סבתא שלי, אמה של אמי. סבתא הניה ז"ל נהרגה כאשר נסעה באוטובוס מחיפה לכפר אתא ליד בתי הזיקוק. לא היה אז כביש סלול והאוטובוס התהפך וסבתא שלי אשר עמדה ליד הדלת האחורית נפלה ונהרגה.

בת דודה הגדולה ממני נקראה גם היא בשם הניה, לכן אמי הוסיפה לי את השם חבצלת. מדוע? כיוון שלִבּה של סבתא הניה היה צחור כמו פרח החבצלת. את שם החיבה שלי קיבלתי כשלמדתי בתיכון "חוגים" בחיפה. החברות שלי קראו לי חֵבְצי. עד היום כאשר אנו נפגשות הן קוראות לי חבצי (רק הן).

שם המשפחה הגרעיני שלי הוא נפשי.

לאחר נישואי ליהודה בשנת 1968, שם המשפחה שונה לפדרליין.

שם המשפחה הוא מקורי ומשמעותו נוצה קטנה בגרמנית. משפחתו של יהודה בעלי כאשר חיה בגרמניה עסקה בסחר שמיכות וטקסטיל.

נולדתי ב 2.8.1947 בחיפה בבית חולים מולדה, בשם הניה חבצלת נפשי. אבי שלמה עלה ארצה בשנת 1933. הוא נולד בפולין ונשלח בהיותו בן 16 ללמוד גננות (אגרונומיה) בהאלם ליד העיר הנובר, ועלה ארצה דרך ברלין בשנת 1933, בשם שלמה נפשיקשוני ושינה את שמו בארץ לשלמה נפשי. אמי עדה יהודית לבית אפל עלתה עם הוריה, אחותה ואחיה מוורשה בפולין היישר לישראל בשנת 1935, לכופריתא (כפר עטה) לאדמות שקנו בוורשה.

נולדתי  שש שנים אחרי אחי יאיר. יאיר למד בבית הספר "גורדון" בכפר אתא ואחר כך בבית הספר המקצועי בסמ"ת בחיפה. אחי, תת אלוף במיל. בשירותו הצבאי שירת יאיר כמפקד יחידה 188 ברמת הגולן ולא היה לנו קשר איתו הרבה זמן, מאוד דאגנו לו. הוא זכה לעיטור העוז על חלקו בקרבות הבלימה ברמת הגולן במהלך מלחמת יום הכיפורים. 

גדלתי בכפר אתא.

גרנו בבית היכן שהיום נמצא רחוב העצמאות, קרוב לבית חרושת "אתא", ליד הכביש שהוביל לבתי חנה, היום קריית בנימין. הבית היה בית קטן עם חצר. משם הלכתי ברגל לבית ספר גורדון (מול הספריה ברחוב רמז). ליד הבית היה עץ האלון המפורסם, שם נערכו מפגשים של החבר'ה.

הוריי עבדו בבית חרושת "אתא", עד לסגירתו בשנת 1985.

שלמה נפשי בבניית מפעל אתא

בחגים הלכתי לבית הכנסת של סבא אפל, אביה של אימי (לימים, לאחר שהקמתי משפחה, ילדיי באו לבית הכנסת הזה בשמחת תורה).

קופת החולים הייתה היכן שהיום נמצאת הישיבה הדתית, מול סניף בני עקיבא ברחוב פינסקר. אלבום התמונות שלי מילדות מלווה אותי עד היום.

זכורה לי שנת 1956 – מלחמת מבצע קדש. נאלצנו לכסות את החלונות בסדינים על מנת שלא יראה אור מהבתים. גם את פנסי הרכבים צבעו בשחור.

אהבתי מאוד לרקוד בלט ולמדתי בחוג ריקודי בלט בבית הפועל (ברחוב חנקין פינת שד' בורוכוב). כיום הבניין נטוש. את לימודי הבלט המשכתי עד התיכון. אמי לימדה אותי לסרוג ועד היום אני אוהבת לסרוג.

למדתי לנגן גם בחליל וניסיתי גם ללמוד לנגן במנדולינה אבל לא הצלחתי. זכור לי האירוע של עשור להקמת המדינה, שם היתה הופעת בלט של החוג שלי ואני הרמתי את הספרה 10 על הבמה למחיאות כפיים של הקהל.

שירי הילדות שאני זוכרת: "יונתן הקטן רץ בבוקר אל הגן", "מאחורי ההר 1,2,3", "הנה באה הרכבת בואו ילדים לשבת", "נומה נומה ילדי שלי"  ועוד. את השיר " נומה נומה" שרו לנו לפני השינה. שאר השירים שרנו ביחד הילדים בגן ובחצר. שרתי את השירים גם לנכדי הקטנים.

משחקי הילדות ששיחקתי עם החברים היו שונים מהיום, שיחקנו קלאס, חמש אבנים, בלורות (גולות), מחבואים, סבתא סורגת, חמור חדש ועוד. היום משחקים יותר מול מחשב או פלאפון או אקסבוקס ולא בחברת ילדים אחרים מחוץ לבית.

גן ילדים שבו הייתי נקרא " מעון לילדי עובדים" היום בפינת רחוב הנביאים שד' כצנלסון. היום במבנה יש בית כנסת.

בית הספר שלמדתי נקרא בית ספר לילדי עובדים, לימים שונה שמו לבית ספר ע"ש א.ד.גורדון (היכן שנמצאת היום חטיבת ביניים רוגוזין א').

מדי יום הלכתי מבית חרושת "אתא" עד בית הספר וחזרה, הליכה ארוכה מאד. 

בבית ספר גורדון למדתי עד כתה ח'. בסיום כתה ח' היה מבחן סקר. מי שעבר אותו יכול ללמוד בתיכון עיוני.

בבית הספר גורדון היתה גינה ושתלנו בה שתילים במסגרת שיעורי חקלאות. המורה לחקלאות היה המורה האגדי לחקלאות שמעון קרנצר. ליד הגינה הייתה חורשה גדולה שם שיחקנו בהפסקות וגם אחרי הצהרים. למדנו גם מלאכה אצל המורה דליה וציור עם המורה יצחק פיק.

היה גם מורה לזמרה אלכסנדר שלא עברתי את הבחינה שלו ולא התקבלתי למקהלה. המורה לטבע, אילנה הגיעה ללמד אותנו אחרי שהשתחררה מהצבא. אני אהבתי מאוד את השיעורים שלה והמשכתי ללמוד במגמה ביולוגית בחיפה בבית ספר תיכון "חוגים".

אני זוכרת שהנסיעות כל בוקר לבית הספר בחיפה היו לא קלות: הייתי צריכה לקום מוקדם בבוקר, לקחת שני אוטובוסים לכל כיוון והייתי חוזרת חזרה רק אחרי הצהריים ובלי ארוחת צהריים. אך מאוד אהבתי את הלימודים ואת החברים שרכשתי שם.

כאשר הייתי בת 16 הכרתי את יהודה, שאז התגייס לצה"ל, והיינו חברים ואחרי שש שנים נישאנו, בהיותי בת 22.

מיד אחרי התיכון למדתי בסמינר למורים בהדסים. לאחר הצבא למדתי בסמינר גורדון בחיפה, שנה נוספת להכשרה למורה בכירה.

מקום העבודה הראשון שלי היה בבית ספר "עצמאות" בקריית אתא שם הייתי מורה למדעים.

לאחר שנה נפתחה חטיבת הביניים רוגוזין בקריית אתא. מנהל בית ספר עצמאות מר יהודה שוורץ, שהתמנה למנהל החטיבה, העביר אותי לחטיבה. בחטיבה הייתי רכזת מדעים ומורה למדעים במשך 10 שנים. לאחר מכן עברתי ללמד בחטיבת הביניים דפנה בקריית ביאליק. שם עבדתי עד שנולדה חגית (הצעירה מבין ארבעת ילדי), ואז פרשתי מהוראה למשך 9 שנים. מנהל אורט ביאליק ביקש שאחזור ואפתח בשנת 1990 אולפן לעולים חדשים שהגיעו לארץ (מרוסיה). נעניתי לבקשתו ולימדתי עברית באולפן במשך 3 שנים עד שהגיעו חיילות ללמד עברית באולפן במקומי. אני חזרתי ללמד מדעים, ראשית למשך 6 שנים בחטיבת אפק ולאחר מכן עברתי לחטיבת דפנה שם לימדתי עד פרישתי לגמלאות בגיל 60 אחרי 30 שנות עבודה מהנות בהוראה. מקצוע זה מלווה אותי בפעילות ההתנדבות שלי לאחר הפרישה.

כמשפחה אנו מקפידים לחגוג יחד אירועים מיוחדים בארוחות משפחתיות, מפגשים וטיולים של כל המשפחה. את החגים: ראש השנה, סוכות,פסח, פורים וחנוכה אנו חוגגים יחד וכמובן את ימי ההולדת.

האירועים המכוננים היו בבניית המשפחה מאז שנישאנו בשנת 1968 – יהודה ואני באולמי כרמל בחיפה, הולדת ארבעת ילדינו, נישואיהם של ילדינו וכמובן הולדתם של כל הנכדים.

שירתתי שנה בצבא כמורה חיילת בכפר הנוער הדסים, באותה שנה 1967 חוויתי את אירועי מלחמת ששת הימים. אני זוכרת היטב גם את מלחמת יום כיפור, בה אחי נלחם.

נסעתי לראשונה עם הוריי לחוץ לארץ כשהייתי בת 16 לפגוש בת דודה של אימי, ניצולת שואה, שגילינו ששרדה רק באותה שנה באמצעות המדור לחיפוש קרובים ששודר מידי יום ברדיו. כנערה ביקרתי במדינות אירופה ובארצות הברית.

היום אני מתנדבת בבתי ספר, במוזיאון העירוני של קריית אתא ושל קריית ביאליק. אני אוהבת מאוד לצייר ולשחק ברידג'.

יש לי שלוש בנות ובן:

מיכל (ילידת 1971) נשואה לערן

אייל (יליד 1974) נשוי לעדי

אורית (ילידת 1977) נשואה ליורן

חגית (ילידת 1981) נשואה לאסף. תומר בנם הבכור מתעד אותי בפרוייקט הרב דורי.

יש לי 12 נכדים אהובים.

כפי שסיפרתי לתומר מאז שפרשתי לגמלאות אני פעילה מאוד בהתנדבות בקהילה ובפרויקט נוספים של "ישראל נגלית לעין" של יד בן צבי העוסק בתיעוד משפחות  דרך תמונות וסיפורים.

הזוית האישית

תומר: היה לי מהנה להיות בתוכנית הקשר הרב דורי, שמחתי לשמוע סיפורים מפעם שסיפרה סבתא שלי, אני שמח שלמדתי על החיים של פעם. אני מאחל לנו המשך שנה נפלאה.