מאגר סיפורי מורשת

אני נקראת בת שבע, על שם סבתי שבע, בתיכון קראו לי בשם חיבה בתשי. שם משפחתי הוא יהב, בנעורי שם משפחתי היה קרנצר (קרן צור). נולדתי בתאריך 9.12.1946 בכפר אתא בבית ילדותי (ולא בבית חולים) אנחנו מציינים את יום הולדתי יחד עם ילדיי ונכדיי ולפעמים גם עם המשפחה המורחבת. במשפחה הגרעינית שלי אני הבת הרביעית אחרי 3 בנים. ברוך, אילן ומרדכי. כמובן שהתייחסו אליי כמו מלכה, אבל לא הייתי מפונקת. כשהייתי בת 10 במלחמת סיני נפל אחי אילן ז"ל, שהיה השני בין האחים.

את כל ילדותי עשיתי בכפר אתא. עדיין גרתי בבית שבו נולדתי. לא היו הרבה בתים מסביב. הבית עצמו נבנה על ידי אבא שלי ז"ל, הוא היה עשוי מאבן. היו בו 2 קומות כאשר הראשונה יועדה לשכן בעלי חיים וחציר כמו שהיה נהוג באירופה. מהר מאוד הבינו שזה לא מתאים לישראל והפכו את הקומה הראשונה למגורים להשכרה. אנחנו גרנו בקומה השנייה בשלושה חדרים שש נפשות. קופת חולים, מכולת ודואר היו לא רחוקים מהבית. היו לי הרבה חברות ונהגנו לבקר אחת אצל השנייה. מאוחר יותר הצטרפתי לתנועת נוער ובמסגרת התנועה נסענו לטיולים בארץ.

הבית שלנו

 אירוע מיוחד מילדותי הוא כאמור, נפילת אחי במבצע קדש ב-1956. הוא היה בן 21 בנפלו. אילן היה חבר קיבוץ שמיר שבגליל העליון והוא גם קבור שם. ומאז אנחנו עולים כל המשפחה, כולל הילדים, כל שנה לפקוד את קברו.

תחביביי מהילדות שנמשכים עד עכשיו הם עבודות יד, בילדותי רקמתי וסרגתי הרבה. בתקופות עמוסות יותר המעטתי ובבגרותי חזרתי ליצור כל הזמן כולל בימים אלו. אהבתי מאוד לשיר ובכל הזדמנות. שרתי בבית, בבית ספר, במקהלה ובתנועת הנוער, אהבתי לשירים נמשכת עד היום. אני שרתי עם ילדיי, כשהיו קטנים, וכיום עם נכדיי. בנוסף אני שרה כיום במקהלה ואפילו מופיעה אתם. אני אוהבת במיוחד שירי ארץ ישראל אך לא תמיד זוכרת את כל המילים.

סבתא בת שבע בצעירותה

שיחקתי במשחקי הילדות שהיו מקובלים אז: קלאס, שבע בום, תופסת, 5 אבנים, קלפים, מחבואים ועוד… ילדי השכונה היו חבריי למשחק ואפילו חברות שגרות רחוק מהבית. כמו כן שיחקתי במסגרת תנועת הנוער. גם היום מכירים את המשחקים אבל משחקים בהם בתדירות נמוכה יותר. (היום משחקים יותר במחשב ובטלפון)

הייתי בכמה גני ילדים שמוקמו במקומות שונים בכפר אתא בבתי הגננות. אין לי זיכרונות משמעותיים. למדתי בבית ספר יסודי "גורדון" שהיה קודם במקום שכיום חטיבת ביניים א' ממוקמת. למדתי שם 8 שנים (בזמנו בית ספר יסודי היה עד כיתה ח' ותיכון היה 4 שנים). בתיכון למדתי בבית ספר חקלאי (עם פנימיה) בנהלל. למדתי שם 3 שנים. אלו היו שנים נהדרות ואנחנו עדיין בקשר למרות השנים הרבות שעברו. משנות הבגרות זכורה לי מסיבת בת המצווה שלי שהייתה רק עם המשפחה הקרובה.

למדתי בירושלים במדרשה לתזונה ולכלכלת הבית, אהבתי מאוד את המקצוע. במהלך הלימודים עבדתי כבייביסיטר אצל כמה משפחות. עם סיום הלימודים קיבלתי עבודה כמורה לתזונה ולכלכלת בית במגדל העמק. עבדתי שם שנתיים ואז עברתי לעבוד בעכו, סך הכל 8 שנים. לא שרתתי בצבא כי התחתנתי עם סיום הלימודים.

בחתונה

עם לידת ענת (אימא של כרמל) פרשתי מההוראה וגידלתי בכיף את שלושת ילדיי. משבגרו הילדים חזרתי להוראה בחינוך מבוגרים כלומר באולפנים. לימדתי בעיקר עולים מאתיופיה וגם קצת מברית המועצות לשעבר. באולפן עבדתי 12 שנה. מאוד אהבתי את העבודה. עם פרישתי אני ממשיכה ללמד בהתנדבות עולים מאתיופיה. נסעתי מספר פעמים לחו"ל. הייתי באנגליה, גרמניה, צרפת, ספרד, איטליה, צ'כיה וארה"ב. הנסיעות היו לצורך טיול, חוץ מהטיול לארצות הברית שם ביקרנו משפחה.

את בעלי שמואל (סמי) , סבא של כרמל, הכרתי בירושלים בזמן ששנינו למדנו שם. נישאנו לאחר שנתיים הכרות בגיל 21. החתונה התקיימה בחיפה. כמובן שיש תמונות בשחור לבן. בגיל 22 היינו כבר הורים לאייל. 3 שנים לאחר מכן נולדה מיכל וענת הצעירה נולדה אחרי 3 שנים נוספות.

סבתא בת שבע וסבא

כיום אינני עובדת ועוסקת בעבודות התנדבות ויצירה. מזה 25 שנה אני משמשת כיו"ר האגודה למלחמה בסרטן בקריית אתא. כמו כן אני מלמדת עברית נשים אתיופיות. אני עושה הרבה יצירות. זה ממלא את כל שעותיי.  יש לי שלושה ילדים, בן אחד ושתי בנות. הקשר אתם וביניהם חזק מאוד לשמחתי. כל ילדיי חיים בארץ. הבן אייל גר בכרמיאל עם שלושת ילדיו, הבת מיכל גרה בהרצליה עם ארבעת ילדיה. והבת ענת גרה בקריית אתא עם שלושת ילדיה. סך הכל יש לי עשרה: נכדים ארבעה בנים ושש בנות.

כפי שציינו קודם, ההתנדבות והיצירה תופסים חלק ניכר מסדר היום שלי. הנכדים מעסיקים אותי גם למרות שבבגרותם פחות שעות. אין ספק שהלימודים תפסו ותופסים מקום חשוב בחיינו שבלעדיהם אי אפשר להתקדם בחיים אני מאוד אוהבת את הארץ וגם את השפה העברית. אוהבת לטייל בה ומצטערת לראות שלטים לא בעברית וגם שמות ילדים לא ישראלים.

הזוית האישית

סבתא בת שבע: השתתפתי השנה (תשע"ט) בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדתי כרמל, שמחתי מאוד לתעד ולספר את סיפורי.

כרמל: בעבודתי עם סבתא היה לי נפלא ונהניתי לשמוע את סיפור החיים שלה למדתי אליה דברים שלא ידעתי ואני מאושרת בכך.