מאגר סיפורי מורשת

שמי הפרטי הוא מדלן אלימלך, מקור שמי הוא על שם סבתי מצד אבא, הכינוי הנוסף שלי הוא מזל, ושם החיבה שלי הוא מזילו. שם משפחתי כיום הוא אלימלך ושם משפחתי המקורי הוא אלמליח, הוא שונה לאלימלך שהתחתנתי עם בעלי, הייתי שלמה מאוד עם שינו שם המשפחה, שם משפחתי לפני הנישואין הוא לוגסי.

נולדתי במרוקו ב – 20.10.54, עליתי לארץ בשנת 1956 כשהייתי בת שנה, עלינו כל המשפחה יחד. הייתי מאוד קטנה כך שאני לא זוכרת קשיים בעליה. אני זוכרת רק ילדות שמחה. כשהגענו לארץ גרנו בקריית שמונה. לא בחרנו היכן לגור, בחרו עבורנו. גדלתי בקריית שמונה. גרנו בצריף עם חדר אחד והיינו 10 נפשות. בעיר היתה מרפאה, צרכנייה , גן ילדים ובית ספר, הכל היה בנוי מעץ, (חפץ שמאוד אהבתי היה בובה שהכנתי), זאת היתה תקופה קשה מבחינה כלכלית ולא היה ניתן לקנות מותרות. מאוחר יותר עברנו לגור בדירת שיכון אמתית עם ארבעה חדרי שינה והיה לכולם מקום לישון. אני האחות הרביעית והיחס תמיד היה שווה בין כל האחים שלי, אנחנו שבע אחיות ואחד, אנחנו עד היום מאוד מגובשים, תמיד עוזרים אחד לשני. שמות  האחים: שולה הבכורה, רפי, רחל, אני(מזל), שמחה, שושי, סמדי ואלן.

את יום הולדתי אני אוהבת לציין בחוג המשפחה. חוויתי לידה מחדש כאשר ילדתי, וכאשר נולדו לי נכדים. דברים מיוחדים שחוויתי בלידת הנכדה הבכורה שלי, אזרתי אומץ להאכיל אותה, מה שפעם מאוד פחדתי לעשות . אני האחות הרביעית והיחס תמיד היה שווה בין כל האחים שלי, אנחנו שבע אחיות ואחד, אנחנו עד היום מאוד מגובשים, תמיד עוזרים אחד לשני .

תחביבי היו לרקוד בלט וגם שרתי במקהלת בית – הספר. אהבתי מאוד לתפור, וזה עיסוק שאני אוהבת גם היום. את החגים נהגנו לחגוג כל המשפחה המורחבת והיינו מכינים אוכל מיוחד, לדוגמא: בשר כבש, קוסקוס סיגרים ומאכלים נוספים. ההרגשה בחג הייתה של חום ואהבה, עם כל המשפחה. המשחקים שהיו לנו בילדות הם: מונפול, שבץ – נא, משחקי חשיבה, חבל וקלאס. הייתי משחקת עם הילדים בשכונה, עם האחים שלי, ובחצר בית הספר. כיום נכדי מכירים חלק מהמשחקים שאז שיחקנו. הייתי בגן הילדים בקריית שמונה, היה מאוד רגוע ונעים כי היינו מעט ילדים. בבית הספר היסודי למדתי בתל חי, היה לי מאוד טוב בבית הספר, ובית ספר היה קרוב לבית שלי. בהפסקות היינו הולכים לאכול ולשתות בבית, המורים היו מאוד חביבים, ועזרו לנו בהבנת הנקרא, והבנת החומר. את שנות התיכון למדתי בתיכון  דנצינגר. לא שירתתי בצבא מטעמי דת, היינו בית מאוד מסורתי.

מקום העבודה הראשון שלי היה במפעל "גיבור" בו יצרו בה גרביים, וגרביונים. בחרתי במקצוע הזה כי  זה מה שהיה בזמנו, היה קשה לשלם שכר לימוד באקדמיה לכן לא כולם יכלו לימוד, עברתי מקומות עבודה שונים, כיום אני עובדת במכללת תל חי בקרית שמונה.

את בעלי הכרתי בבית ספר היסודי, הוא למד שנתיים מעלי. בשנת 1973 התחתנתי. הייתי בת 19, והייתה לנו חתונה גדולה מאוד, כשנולדו הילדים שלי הייתי בת 21. יש לי שלוש בנות ובן אחד, וארבע נכדות מקסימות. ילדי ונכדי גרים בארץ. ליאת במושבה כנרת, אסף בקיבוץ איילת השחר, דורית בטבריה, ואופיר סטודנטית באריאל. אנחנו מתראים לעיתים קרובות מאוד, אנחנו נהנים יחד מטיילים וזה כיף גדול. עדיין לא יצאתי לגמלאות.

האירוע הכי משמח שהיה לי בילדותי היה בת המצווה. האירוע הכי עצוב הוא מות אמי ז"ל שנפטרה בגיל צעיר מאוד ממחלה וזה היה מאוד עצוב. האירוע המשמעותי שלי הוא נישואי ליאת בתי הבכורה, זאת היתה החתונה הראשונה שלנו, מאוד התרגשנו, הכל היה חדש לנו, לא ישנו בלילות מרוב התרגשות, שתיתי הרבה רסקיו, והייתה שמחה גדולה ואושר גדול.

המוטו שלי בחיים הוא להיות משפחה מגובשת, חמה, ולשמור על  קשר רצוף עם כולם. להנות מהנכדים והמשפחה, ולעזור אחד לשני, והעיקר בריאות לכולם.

סיפורה של תמונה 

התמונה צולמה בבית בתי בטבריה לאחר לידת נכדתי הבכורה שיילי. הרגשנו שמחה גדולה בהולדת נכדתנו הראשונה במשפחה, תקופת חיים מאושרת, אווירה טובה וחוויה של הרגשה של סבא וסבתא מאושרים. את התמונה צילם בעלי (סבא של שיילי). התמונה צולמה עבור המשפחה למזכרת מתקופת ילדות. לפני הצילום האכלתי את נכדתי, אחרי הצילום החזקתי אותה להוצאת אוויר. ההרגשה באותה התמונה היתה הרגשה של סבתא גאה עם נכדתה הראשונה.

סיפור של חפץ במרוקו:

מדובר בכלי מאורך, במרוקו היו שמים בו בושם לשימוש בהבדלה, בחתונות ובאירועים מיוחדים, היו מרססים איתו בזמן האירוע, כדי שיהיה ריח טוב במקום האירוע. הכלי עם חריטות בעבודת יד. זה כלי שעובר במשפחה מדור לדור.

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר כנרת, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה גיתית פרץ מנואל.