מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1947 במחנה פליטים בגרמניה להורים שנולדו בוורשה פולין: הרשל וצ'שאה, צביה וצבי זלמנוביץ. בתקופת המלחמה הוריי סבלו תלאות קשות וכואבות ואיבדו בני משפחה רבים, לאחר מכן  הם ברחו לרוסיה למחנות עבודה לכריתת עצים בסיביר.

הוריי, אחותי הניה, ואני עלינו לישראל באנייה בשנת 1948.

עברנו תקופה של מגורים באוהלים בבנימינה. לאחר מכן, עברנו לגור בבית ערבי בטירת הכרמל המכונה "טירה". במקום זה גדלתי כילד טבע חובב צמחים ובעלי חיים.

לא ידעתי עברית עד גיל ארבע, וביום השני של הגן ברחתי מהגן כי לא הבנתי את השפה. החל מיום זה, ההורים שלי הפסיקו לדבר אתי יידיש ודברו איתי רק עברית, כל המשפחה נרתמה ללימוד העברית.

כשהגעתי לגיל 8 עברנו לגור בקרית ים, שם העברתי את שעות  הפנאי. בנעוריי ביליתי עם חברי מבית ספר ובתנועת נוער המחנות העולים.  אבי עבד בתעשייה הצבאית, אמי עבדה בעבודות מזדמנות והייתה עקרת בית. היא למדה עברית באולפן.

המשחקים ששיחקנו היו בעיקר סימני דרך , תופסת , מחניים , כדור הקפה ומחבואים, והשתתפנו בפעולות עיוניות בתנועה: דיברנו על ערכים, על התיישבות, שיתוף של אנשים והכנה לחיים בקיבוץ. הייתי חניך ומדריך. הקמתי פינת חי והייתי אחראי עליה.

כשהייתי בכיתה ב' הכנתי תיבת עץ בשיעור מלאכה, כמתנה ליום הולדתה של אמא שלי. הבנים למדו מלאכה והבנות למדו רקמה.

התגייסתי לצה"ל לצנחנים בגיל 18 ונלחמתי במספר מלחמות: מלחמת ששת הימים, מבצע "כראמה", קרב למרגלות הרי מואב באזור ים המלח הדרומי, בצד הירדני נגד הפלשתינאים. זה היה קרב עקוב מדם. אמנון שחק היה המ"פ שלנו. נחמיה תמרי השתתף בקרב זה והוא פיקד על סיירת מטכ"ל. השתתפתי גם במלחמת יום הכיפורים, מלחמת ההתשה ועוד פעולות שעדיין לא פורסמו.

המסר הוא כי חשוב לשרת בצבא ולתרום למדינה. לאחר שהשתחררתי מהצבא בגיל 21 הצטרפתי לחברות בקיבוץ אייל. המסרים מתנועות הנוער השפיעו ורציתי לתרום ליישוב הקיבוצי. עסקתי בריכוז המכונות החקלאיות, ריכזתי את ועדת חברה ובנוסף הייתי סדרן עבודה.

בגיל 25 עזבתי את הקיבוץ בעיקר על רקע אידאולוגי ועברתי לגור בתל אביב. שם למדתי כלכלה באוניברסיטת תל אביב , סיימתי לימודי תואר שני בכלכלה.

בגיל 31 בשנת 1978 התחתנתי. לאחר כשנתיים נולד לי בן ואחרי ארבע שנים נולדה לי בת.

עסקתי בשיווק בינלאומי וניהלתי חברת הייטק במערב אירופה בתחום רובוטיקה לתעשיית הרכב. חייתי בגרמניה עם בני המשפחה ולמדתי גרמנית במהלך העבודה. לא רציתי לבקר במחנות ריכוז, זה היה פרק כואב בתולדות משפחתי, אך התעקשתי למצוא את מחנה הפליטים שנולדתי בו, בדרום מזרח האלפים של גרמניה בעיירה בשם אייכשטט. בהתחלה נסענו לעיירה אני ובני משפחתי ולא מצאתי את המחנה. החלטנו לחזור ונסענו למינכן. בתחנת הדלק פגשנו אדם מבוגר, שאלנו אותו והוא נזכר…הוא הסביר לנו איך להגיע והגענו למקום. מצאנו מחנה אימונים של המשטרה החשאית הגרמנית, אך לא הצלחתי להיכנס, הם לא הרשו.

המשכתי להפציר בהם והייתי נחוש להיכנס. הקצינים הבכירים התייעצו ביניהם, ולא ידעו מה לעשות. יצא אליי קצין בדרגת אלוף בליווי קצינים וכלבים, הוא הבין שמדובר בעניין רגיש. לבסוף אישר את כניסתנו. נכנסנו למחנה בליווי צמוד וצילמתי את הבתים הישנים. כשהגעתי לארץ הראיתי את התמונות לאמי, אמי התרגשה וזיהתה את התמונות וזו הייתה עבורי סגירת מעגל.

לפני שנה הצטרפתי לבית האבות בהרצליה. תחביבי המועדפים הם: טיולים בישראל, טבע ואומנות הצילום.

מסר לדור הצעיר: תאמינו בערכים שלכם תתמידו ותנחילו לדורות הבאים, אנחנו רק חולייה בשרשרת הדורות.

הזוית האישית

מנשה: התכנית היוותה בשבילי חוויה של נתינה וקבלה. אביב: החוויה הייתה מהנה ומעשירה.