מאגר סיפורי מורשת

סבתי יפה נולדה בבגדד שבעיראק, בדיוק ביום הכרזת המדינה – ה' באייר. במפגשי תכנית הקשר הרב דורי ספרה סבתא את סיפוריה. בתיעוד נספר איך סבתא גדלה ביחד עם המדינה?

 

יהדות עיראק, יהדות בבל,  ראשיתה במאה ה-6 לפני הספירה, בעקבות חורבן בית המקדש הראשון על ידי בבל הקדומה. במהלך השנים הרבות שהקהילה שהתה בעיראק מעמדה השתנה, בתקופת בית שני המשנה והתלמוד הקהילה שגשגה ובחלק המזמן אפילו קבלה את הרשות לנהל את עניני החברה והתרבות בעצמה, בתחילת ימיי הביניים הקהילה קיבלה סיוע מידי הכובשים הערבים וזכו בשל כך ליחס הוגן ולאישור זכויותיהם לאחר מכן היחס לקהילה היה תלוי ביחס של השליט. לרוב נהנו מביטחון, אך היו נתונים תחת איום של גזירות, עם שקיעת הח'ליפוּת בעיראק, ירד כוחה הכלכלי של הקהילה  ובימי הכבוש המונגולי במאה ה-13 היה מצבה תקין, וחלקה שירתה במשרות חשובות בחצר השולטאן, בתקופת השלטון הפרסי הורע מצב הקהילה.

 

בתקופת שלטונה של האימפריה העות'מאנית חל במצבה שיפור, אף שהיו גם תקופות שבהן נרדפה, הכול היה תלוי בפחה-השליט מטעם השלטון העות'מאני,  במאה ה-19עסקה רוב הקהילה במסחר והשתתפה בחיים הציבוריים של הממלכה. ב-1908 קיבלה רשמית שוויון זכויות וחופש דת.  בעיראק שהייתה תחת מנדט בריטי משנת 1920 מעמדה המשפטי של הקהילה היה זהה למעמד המוסלמים, והיא יכלה לנהל מערכות חינוך ודת עצמאיות וכן להתקבל למוסדות-חינוך ממלכתיים ולמשרות ממלכתיות.

 

מעמד הקהילה נשמר גם כאשר קיבלה עיראק עצמאות ב-1932 תחת שלטון פייסל הראשון. בשנת 1933, עלה לשלטון גאזי מלך עיראק והחלה אפליה כלפי הקהילה ומעמדה הורע.  משנת 1948 מצבה של הקהילה התחיל להתדרדר דבר שעודד אותה לעלות לארץ. ביהדות עיראק בכללי המוזיקה הייתה דבר מאוד חשוב ודומיננטי והיה ליהודים בבגדד בית ספר מיוחד לעיוורים שבו נלמדו בעיקר תחומי הנגינה והשירה.

 

רוב יהודי בגדד עלו ב"מבצע עזרא ונחמיה" והתיישבו ברמת גן. יהודי עיראק לא הקימו ישובים בעצמם אבל כן עבדו בפיתוח הארץ והקמתה. בנוסף בגלל שקהילה הייתה עתיקה מאוד נכתבו שם הרבה כתבי קודש. 

 

סבתא שלי יפה נולדה ב15 למאי 1948 בבגדד שבעיראק . כשסבתא הייתה בת  שנתיים משפחתה עלתה לארץ והתיישבה בהתחלה באוהלים בכפר סבא, מאוחר יותר עברו לישוב חבצלת השרון וכשסבתא הייתה בכיתה י' משפחתה עברה לגור בנתניה. היא למדה בבית הספר אביחיל ובבית הספר רופין והייתה חלק מתנועות הנוער הצופים והנוער העובד בצעירותה.

 

סבתא שלי מספרת שכשהיא הייתה קטנה ההורים שלה היו הולכים לעבוד בפרדס והיא הייתה נשארת בבית לשמור על אחותה הקטנה. סבתא יפה הייתה בילדותה ספורטאית מצטיינת. היא עסקה כל הזמן בספורט ועד היום היא מתמידה. סבתא מספרת שהילדות הייתה קשה . תחילה כשהגיעו לארץ, גדלו באוהל , ללא חשמל . הוריה עבדו קשה בפרדס והיא נשארה להשגיח על אחיותיה הצעירות. מגיל צעיר, נדרשה סבתא לעבוד ולעזור בכלכלת המשפחה.

 

סבתא רכשה השכלה בתחום הפקידות והנהלת חשבונות אך לאחר נישואיה לסבא, הקדישה את זמנה לגידול הילדים. כשדודי הצעיר היה בן 4 היא פתחה משפחתון ומאז ועד היום עובדת עם ילדים במסגרות שונות. סבתא יפה גרה בנתניה והיא נוהגת. לכן היא מגיעה אלינו לפחות אחת לשבוע ובמשך שנים רבות אף יותר מזה. היא אפילו גרה אצלנו במשך מספר חודשים כשאחותי גילאור נולדה מכיוון שהיא הייתה במעבר בין בתים.

 

אני אוהבת ללכת עם סבתא לסרטים, לעשות shoping ולהתעסק בטיפוח הגוף.  סבתא מאוד אוהבת ליצור ועסקה במשך שנים בכל מיני סוגים של מלאכה (תפירה, סריגה, ציור, מקרמה….). בשנים האחרונות היא מטיילת במקומות מיוחדים בעולם (ארה"ב, תאילנד, קנדה, ברזיל…)   

 

הוריה של סבתא יפה – נאג'י ומרסל עזר ז"ל,סבא וסבתא רבא שלי, נולדו בעיראק . הם היו בני דודים אך נישאו מתוך אהבה. סבא רבא, היה בן יחיד ואמו הייתה חולה מאוד. מאחר שגם הוא היה ילד עדין ורגיש, הוריו  חששו לשלמה ועלו עמו לארץ כשהיה בן ארבע, כדי לגור ליד בית המקדש. לאחר כשנה, בגלל שלא הצליחו להשתלב בארץ, חזרו עם סבא רבא לעיראק. שם הוא נישא לסבתא רבא ועלה לארץ בשנת בשנת 1950.

 

כשסבא רבא עלה לארץ הוא חשב שיוכל לגדל פה כגידולים כמו בעיראק אך מהר הבין שהאקלים בארץ לא מאפשר זאת ולכן רכש פרדס. כל בני המשפחה עבדו בפרדס עד שסבא נחלש ומכר את הפרדס. סבתא רבתא – מרסל ז"ל, הייתה אישה מאוד פעילה. היא עבדה בפרדס ובישלה בבית הבראה. לאחר שיצאה לפנסיה בגיל 60, היא החליטה שעליה ללמוד לקרוא ולכתוב בעברית והלכה לאולפן. סבתא רבתא הייתה אישה נחושה וחרוצה. כשהייתי בת 3 היא נפטרה. 

 

החיים עם השכנים ערבים היו יחסי שכנות טובים הם ביקרו אחד את השני, עזרו אחד לשני ,השתתפו בכל שמחות וסחרו.סבא רבא עסק במסחר היתה לו חנות בגדים הם חיו שם ברווחה כלכלית . המשפחה חיה  כמו קומונה של כל המשפחה (אחים, אחיות, אמא ואבא של סבתא רבתא ושל סבא רבא). היתה להם חצר משותפת הם נפגשו כל יום ועזרו אחד לשני וגם בגידול הילדים. בשנת 1950 עלה לשלטון גאזי מלך עירק ומעמדם של היהודים הידרדר וזה עודד את משפחת סבתי לעלות לארץ. מאחר והשלטונות לא נתנו היתרים לעלות לארץ,  הם החליטו לברוח לאיראן ומשם היה אפשר לעלות לארץ. כאשר השאירו מאחוריהם את כל רכושם לקחו מעט תכשיטים ומעט כסף לטיסה ולקיום בזמן שהם שהו באיראן. לאחר מספר חודשים הם עלו משם ארצה .            

 

כשהגיעו לארץ, שיכנו אותם בתוך  אוהלים ותנו להם מיטות ברזל ומיזרונים הסוכנות היהודית הארץ היתה עדין בחיתוליה ולא היה חשמל השתמשו לתאורה במנורות נפט לא היה גז ובישלו על פתיליות  מסביב הכל היה חול וחול עבודה לא היתה בצריף נולדה שושנה (אחות של סבתא)

 

מה אכלנו ? בכל שבוע ההורים קבלו תלושי מזון ללחם מרגרינה וסוכר. ומזה התקיימו. כעבור שלוש שנים עברו לצריף בן חדר וחצי בחבצלת השרון בצריף חיו שבע נפשות.לאחר מספר שנים של עבודה קשה שכללה שבתות וחגים בפרדס שרכש סבא רבא, סבא וסבתא רבתא הצליחו לרכוש דירה בנתניה וגם חנות שסבא מכר שם ירקות במקביל סבתא עבדה כמבשלת וכך הגיעו לרווחה כלכלית, עזרו לילדים ללמוד ובבוא הזמן לרכוש דירות ועד יומם האחרון  המשיכו לעזור. לזכרם יאמר שהם היו מאוד חמים אוהבים והיו עם סבתי וגם עם אמי  ועם רוב משפחתי.

 

יהדות בבל: "יהדות בבל (או יהדות עיראק) היא הקהילה היהודית באזור מסופוטמיה, או עיראק כיום. ראשיתה במאה ה-6 לפנה"ס, לפני כ-2600 שנה, לאחר חורבן בית המקדש הראשון על ידי בבל הקדומה והיא הקהילה היהודית העתיקה ביותר הידועה בתבל. הקהילה היהודית בבבל העתיקה הייתה הראשונה לפתח חיים קהילתיים אוטונומיים ורבי היקף על אדמת נכר, ובשעתו הייתה המרכז היהודי הגדול והחשוב ביותר בגולה. ויקיפדיה

 

הקהילה היהודית בעירק – אתר בית התפוצות

תשע"ו