מאגר סיפורי מורשת

שמי אבלין בן חמו, ברווקות ברבי, נולדתי בטוניס, היינו שש נפשות במשפחה, הורים וארבעה ילדים. אבי סבל מצליעה ברגלו. בתקופת המלחמה הגרמנים אסרו אותו בכלא ושם ירו ברגלו, יהודים שהיו בסביבתו טיפלו ברגלו אך סבל שנים מפציעה זו שגרמה לצליעתו.  אימי נפטרה בשנת 1949 ממחלת השחפת, כשהייתי קטנה, כך שלא הכרתי אותה.

בעקבות המצב, אחותי אלין, שהיתה רק בת שנתיים, נמסרה לאימוץ ע"י אח של אבי שגר בצרפת והיה חשוך ילדים. כיתומים מאימא, אחיי ואני נשלחנו למוסד נוצרי, שם החיים קשים מאד, עברנו התעללות קשה פיזית ונפשית, ביצעו בנו ניסויים ועשו לנו הקרנות שבעקבותיהם סבלנו ממחלות. בעקבות המקרים הוצאנו מהמוסד והתפצלנו, אחיי הועלו לארץ ישראל יחד עם עליית הנוער, ואותי החזירו לאבי, שהספיק להכיר אישה אחרת, התחתן איתה והפכה לאימי החורגת בזמן שהותנו במוסד.

עלינו יחד לארץ ישראל, חיינו במעברות שבהם שהו נחשים, עכברים וג'וקים. החליטו לרסס אותנו באבקה מסוכנת וסבלנו מאוד מבחינה בריאותית ומעוני מוחלט, היה מחסור באוכל שהתבטא ברעב בלתי מוסבר. מצב זה אילץ אותי בגיל 10, לצאת לעבוד בכל עבודה מזדמנת. בבית אבי עברתי התעללות קשה ביותר מצד אימי החורגת.

מצאתי את עצמי, ילדה בת 14 לבד, משוטטת ברחובות מחפשת מעט אוכל ומעט תשומת לב. תקופה קשה ביותר.

את אחיי הגדולים לא אפשרו לי לראות. בהגיעם לגיל 16 ו- 18 שנה, הם עזבו את הקיבוץ ויכולתי לפגוש אותם לראשונה.

אחי הגדול התגייס לצה"ל ואחותי הכירה מישהו והתחתנה.

בגיל 17 הכרתי את בעלי כיום, שלמה. התחתנו ונולדו לנו שישה ילדים נכדים ונינים.

בשנת 1999 נפגשנו לראשונה, אני ואחותי הגדולה ג'קלין, בצרפת, עם אחותנו הקטנה אלין שאומצה ע"י אח של אבי, הפגישה הייתה קשה ומרגשת עם המון דמעות.

עברו 50 שנה מאז הפרידו בינינו לבינה. אחי הגדול לא זכה לבוא איתנו לפגישה ולהכיר את אחותנו בגלל בעיות רפואיות. אלין כיום גרה בצרפת עם ביתה. בארץ אני ושלושת אחיי מאוחדים וחיים בארץ.

במפגשים בבית הספר עם יגל נכדי היקר.

 

הזוית האישית

הגעתי לבית הספר אחוות אחים בו לומד נכדי היקר יגל נהנתי מאוד להגיע ולהפגש איתו ולכתוב את הסיפור שלי תודה רבה על ההזדמנות הנפלאה