מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה, נולדתי בישראל בשנת 1956 בתאריך 28.12, בבית החולים ׳הדסה׳ בתל אביב. את שמי קיבלתי על שם סבתי שושיה, שבעברית זה שושנה.

אני זוכרת כשהייתי ממש קטנה, קפצתי בלול והשתוללתי ונפלתי, לפי סיפור אמי איבדתי את ההכרה… השכן ששמע את אימא שלי (צועקת מהלחץ), יצא מהמקלחת ולקח אותי לרופא, הוא היה רק עם תחתונים ומגבת על הכתף. אני קיבלתי זריקה והתעוררתי. אמי הייתה אסירת תודה לשכן. כשגדלתי אהבתי לראות סרטים. אבל בתקופה בילדותי היינו צריכים להסתנן לסרטים. היינו רואים סרטים מצויירים כמו טרזן בבנייני ההסתדרות. אני אהבתי לרקוד ריקודי עם ולשמוע את שושנה דמארי (ששמה זהה לשלי).

בתור מתנה שקיבלתי מסבתי קיבלתי קוביית שוקולד. זה לא שסבתי הייתה קמצנית, היא פשוט חינכה אותנו להיות לא מפונקים כשנגדל.  בפורים הייתי מחופשת לאחות. כל שנה לאחות. בתור אחות במשפחת מרובת ילדים לא היה כסף תחפושות כל שנה, לכן התחפשתי כל שנה לאחות. שאר אנשי השכונה זרמו איתי ואמרו לי: ״אחות תעשי לי זריקה!״ הם גרמו להרגיש הילדה עם בתחפושת הכי טובה בעולם!

הכרתי את סבא (בעלי) בחתונה של קרוב משפחה שלו. אספתי פקקים של קולה בשביל תחרות שהייתה אז. ראיתי אותו והוא מצא חן בעיניי. התחתנו. יש לי שלושה ילדים ושבעה נכדים מתוקים.

הזוית האישית

סבתא שושי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נכדתה שיר. התכנית נערכה בבית הספר סגין בנתניה, התשע״ט.

סבתא שושי ושיר בביקור בבית התפוצות