מאגר סיפורי מורשת

שמי ברכה, נולדתי בשנת 1953, בעיר בוכרה, שבברה"מ לשעבר.

אנחנו במשפחה 12 אחים ואחיות. 7 בנים 5 בנות.

אלה האחים שלי: אברהם, שושנה, אסתר, יוסף, חיו, ישעיהו, רבקה וכמובן אני ברכה, יעקוב , בתיה , פנחס , אליהו.

היינו משחקים כל האחים והאחיות יחד בכדור עף. וגם היינו משחקים על השטיח וממציאים משחקים יחד.

כילדה, אהבתי לנגן בתוף בוכרי, שנקרא דויר'ה, שאבא שלי היה מכין מהעור של כבש. נהניתי לשמח את משפחתי בנגינה שלי.

תחביב נוסף שלי, אימא שלי הייתה תופרת בגדים ואהבתי לתפור יחד אתה עד היום אני נהנית לתפור.

החגים בבוכרה: היינו  מכינים לפני חג פסח, מצות בבית, עם כול המשפחה יחד.

כשעלינו לארץ בשנת 1973, הייתי בת 18. הגענו לירושלים לשכונת נווה יעקוב. עבדתי באזור תלפיות בירושלים, בקונדיטוריה.

כשעליתי לארץ-ישראל נורא התביישתי, כי לא ידעתי עברית. הרגשתי נבוכה ועצובה, אך לא ויתרתי, והיה לי רצון גדול ללמוד את השפה העברית.

בקונדיטוריה היו מגיעים המון קונים.

אדם נחמד הגיע לקנות עוגיות וראה אותי יפה וחמודה. הוא החליט לספר לאחיין שלו אשר גר בקריית מלאכי "שיש בחורה צנועה וחמודה שגרה בירושלים ועובדת בקונדיטוריה", וכך בעצם שידך בינינו. לאחר הכרות קצרה עם ההורים שלי החליטו לחתן אותנו.

התחתנתי ועברתי לגור עם בעלי בקריית מלאכי. נולדו לי 6 ילדים, בת אחת ו- 5 בנים: מזל, ארון, ישראל, פנחס, שרון, אפרים.

היום יש לי 24 נכדים:  14 בנות 10 בנים.

מודה לה' על שנתן לנו בריאות, אושר והצלחה שנמשיך לצמוח ולגדול.

הזוית האישית

הסיפור תועד ע"י סבתא ברכה וירין במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בביה"ס אחוות אחים