מאגר סיפורי מורשת

לאמי קראו רינה והיא עלתה מטורקיה. לאבי קראו רפאל והוא עלה מטריפולי.

העליות לא היו קלות הם עברו תלאות רבות ולא קלות כל אחד בפני עצמו.

בזמן מלחמת העולם הראשונה אבי היה נער מאוד חזק שהיה עוזר להוריו – הוא היה הולך לחפש אוכל בזמן שהם היו מכונסים  בביתם ואז קרה אחד מהמקרים הקשים ביותר שכמעט הרגו יהודי עם כיפה על הראש ומאז נהיו יותר ויותר מיקרים כמו לתפוס יהודי בפינת הרחוב ולהכות אותו עד עילפון ולפעמים אפילו גם עד מוות.

עוד מקרה הוא שאבא שלי היה בקבוצה של יהודים שהשתדלו לשמור על היהודים מפני כל האירועים הרעים שקרו שם, פעם אחת אבי וקבוצתו ארבו לאחד הערבים שהיה מעורב באירוע אלים כלפי אחד מחברי הקבוצה שכמעט הרגו והתנקמו בו באותה הצורה

אחרי האירוע הזה הם נאלצו לברוח מהמדינה כי רדפו אחריהם אחרי שנודע מה שקרה והם ירדו למחתרת ושם תכננו לברוח מהמדינה אז מה שבעצם קרה זה שחבריי הקבוצה החליטו לא לשתף את אבי כי לא היה מספק מקום להתחבא בביתן הספינה, זה נודה לאבי במקרה והחליט בלילה להתגנב לאותה הספינה.

הם הפליגו בלילה ההפלגה הייתה מעוד קשה ומפחידה כי היו צריכים להגניב להם אוכל ושתיה בלי שיגלו אותם עד שהגיעו לאיטליה.

באיטליה הם חיכו לשעות החשכה וירדו מהאנייה הסתובבו קצת בהחבא עד שהתארגנו שוב להפלגה והיו צריכים להגיע לישראל. הם עגנו הרחק מהנמל ומשם הם שחו לכיוון החוף ושם חיכו להם פרטיזנים ולקחו אותם לבית העולים והשכינו אותם באוהלים.

וכמו שבטורקיה היחסים עם היהודים היו סבירים ואז שפרצה המלחמה התחילו להתנכל יותר ליהודים ואז ההורים של אמי החליטו לשלוח את אמי ואחותה ביחד לישראל אל אח שלהם שעלה לפניהם בגלל שלא רצו לגייס אותו לצבא הטורקי הם עלו לאוניית קיטור מלאה באנשים ודחוסה אנשים חלו הקיאו והיתה סערה ממש חזקה והם כמעט התהפכו וטבעו.

בסוף הסערה שקטה והם הגיעו לחוף והעלו אותם על משאיות שהסיעה אותם לבית העולים. שם פזרו אותם באוהלים והם היו צריכות לחפש את אח שלהם. תוך כדי חיפוש הוא מצא אותם, אבל הם נשארו לגור באוהלים  ובערבים כול העולים היו יוצאים החוצה והם היו נפגשים ועושים ערבי שירה ופעילויות אחרות.

באחד הערבים אבי שר והיה לו קול ממש נהדר אז כולם היו מתאספים מסביב האוהל שלו כדי לשמוע אותו. אמי אחותה ואחיה רצו לבדוק מה המהומה וגם עמדו לשמוע את השירה ותוך כדי שאבי שר הוא קלט את אמי עומדת שם וברגע שמבטם הצתלב זו היתה אהבה ממבט ראשון לפחות מבחינת אבי. היות שהם לא ידעו את השפה שניהם תיקשרו בשפת סימנים ולאט לאט הם התחילו להכיר אחת את השני ובשנת 1949 הם התחתנו כשאבי עוד היה חיל ואז בשנת 1950 אני נולדתי.

אני – דורה

את ילדותי ובגרותי העברתי בנווה עמל בהרצליה. למדתי בבית הספר הרצל שבשביב. בסיום כיתה ח' עברתי ללמוד באורט שבאבו-כביר. בסיום כיתה יב' קיבלתי צו גיוס אבל לצערי כל המחזור שוחרר.

התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות שקשורות לתפירה ובהמשך היכרתי את בעלי חנן דדון התחתנו והבאנו לעולם ששה ילדים מקסימים.

הורי

הזוית האישית

דורה דדון: תודה לכל מי שיזם את תכנית הקשר הרב דורי, היה מהנה ומרגש וכיף ביחד.