מאגר סיפורי מורשת

השם של סבי הוא עמוס דגני.

מקור השם עמוס הוא מהתנ"ך: עמוס היה נביא. שם המשפחה עבר שינוי – במקור שם המשפחה של סבי היה בלאוואט (פולנית) שפרושו – פרח קטן כחול אשר בעברית נקרא דגנית. אביו של סבי עיברת את השם לדגני.

סבי נולד בתאריך 6.1.1942 י"ז בטבת תש"ב בארץ ישראל בעיר ראשון לציון. סבי גדל בקיבוץ רמת דוד החל מגיל שנה. בקיבוץ היו הרבה חוגים. הוא ניגן בפסנתר וכל חבריו שיחקו כדורגל, הוא רצה גם ועבר לכדורגל במקום הפסנתר. הוריו  לא כל כך שמחו מהפסקת הנגינה בפסנתר אבל הוא בכל זאת בחר במשחק הכדורגל עם חבריו.

סבי ואחיו גרו בבתי ילדים וכשגדלו עברו לגור בבתיהם. ביתם היה צריף קטן עם שני חדרי שינה, אחד להוריי ואחד לו ולשני אחיו ומרפסת. לא היו להם ברזים בבית – בחצר הייתה חורשה קטנה ובפנים בור קטן ומשם הם שאבו מים (לשתייה ולרחצה). גם שירותים לא היו להם, היו רק בחוץ והם השתמשו בהם עם השכנים. היום, איפה שהיה הצריף, יש מגרש ספורט.

לסבי זכורים מנהגים ודברים מיוחדים מילדותו בקיבוץ, למשל:

חנוכה – בחנוכה הם העלו הצגה על המלחמה בין היוונים לרומאים (סבי שיחק יווני). הם עשו הרבה חזרות וסבי התרגש מאוד, כשהם עלו להופיע פתאום סבי ראה שיש לו שעון על היד והא חשב: איך יש ליווני מפעם שעון על היד? ומה הקהל יחשוב? סבי הרגיש מובך מאוד ולא ידע מה לעשות, לבסוף סבי נשאר עם השעון על היד וכשגמר את ההצגה גילה שבכלל לא שמו לב לשעון.

האוכל בבית הילדים – בבית הילדים הייו חייבים לגמור את כל האוכל מהצלחת. גם אם האוכל לא טעים. ומי שלא גומר יושב עד שהוא גומר (גם אם כבר צהריים). לסבי לא הייתה בעיה עם אוכל, הוא אהב כמעט הכל. אבל היו ילדים שלא אהבו את האוכל וזה ממש הפריע להם.

בילדותו סבי עבד במגוון עבודות בקיבוץ

מקום העבודה הראשון שלו היה כאשר הוא היה בכיתה ד', הוא עבד במשק. היו שם תרנגולות, עזים, טווסים, וכן עגבניות, מלפפונים, זיתים, שקדים וכו'. כל יום סבי עבד שעה וחצי, הוא היה חייב לעבוד אבל נהנה מזה, הוא הרגיש בוגר ושסומכים עליו. העבודה העיקרית של סבי הייתה ברפת, הוא עבד שם הרבה שנים. ומאוחר יותר היה למרכז ענף הרפת במשך שנים רבות.

הוריו של סבי נולדו בפולין, שניהם גדלו בבתים דתיים. אמו של סבי לא נקשרה לדת ונמשכה לציונות ולשפה העברית ובפולין למדה עברית והפכה להיות חילונית. היא רצתה לעלות לארץ ישראל אבל היה אסור. לאחר כמה שבועות באו לפולין הנשים הכי חשובות בישראל, הן עשו מבחן מי הכי מתאימה לעלות לישראל, ובגלל שאמו של סבי, ציפורה, ידעה עברית והיא הייתה ציונית היא זכתה ברשות לעלות לארץ ישראל בשנת 1935.

אביו של סבי, פנחס, היה פחות קיצוני מאמו של סבי אבל הוא גם נסחף לכיוון הציוני. אחיו של אביו של סבי, בן ציון, נסחף לקומוניזם וישב בכלא שנתיים בגלל שהוא היה פועל קומינסטי. אחיו השני נשאר דתי ונשאר באירופה יחד עם הוריו. שלושתם נספו בשואה. בן ציון הקומוניסט ברח לרוסיה, ניצל במלחמה והגיע לישראל. אמו ואביו של סבי נפגשו בפולין במחנה הכשרה לחיים בארץ. פנחס לא יכול היה לעלות לישראל. צפורה שמעה על כך ושלחה לו כסף כדי לעזור לו. לבסוף הוא עלה לישראל בשנת 1939(ארבע שנים לאחר ציפורה)אך בעלייה לא לגאלית (לא חוקית), הם נפגשו בארץ כמה חודשים לפני מלחמת העולם השנייה.

לסבי יש שני אחים צעירים יותר: אחות בשם ורדה ואח בשם יוסף. לסבי ולסבתי יש ארבע ילדים. שני בנים ושתי בנות: בת בכורה בשם גלית (אמא שלי), בת שנייה בשם שרון, בן שלישי בשם מעוז ובן רביעי בשם אסף.

לסבי ולסבתי יש מספר מנהגים ומסורות:

סבי וסבתי (חנה) עושים קבלת שבת (פרשת השבוע, הדלקת נרות, שירי שבת ועוד). הם גם מאזינים לפרשת השבוע בטלוויזיה, חוגגים את החגים יחד עם המשפחה וחברים. למשל בסוכות הם בונים סוכה ואוכלים בה יחד עם כל המשפחה.

סבא כותב שירה

בשנת 2015 סבי הוציא ספר שירה שנקרא "מי משלם?" כתיבתו התחילה מברכות לימי הולדת ולאירועים של בני המשפחה ושל חברים. כמעט כל שיריו הם על בני משפחתו או על חבריו. סבי הלך לסדנאות כתיבה ופרוזה ומשם התגבש לו הרעיון להוציא לאור ספר שירים.

הזוית האישית

ללי סמילנסקי מביאה את סיפורו של סבא עמוס דגני.