מאגר סיפורי מורשת

שמי עלמה פרי, אני מתעדת את קורות חייו של סבי. אמו של סבי, מלכה, היא בת למשפחת דרויאנוב מהעיירה דרויה בפולין, היום בלארוס. דוד של סבתא רבתא היה סופר וכותב מאמרים בשם אלתר דרויאנוב אשר כתב את "ספר הבדיחה והחידוד" והשתתף ביחד עם ביאליק בכתיבת "ספר האגדה". בתל אביב יש רחוב ובית ספר על שמו של דרויאנוב .

רוב המשפחה הושמדה על ידי הנאצים ורק המספר קטן של ניצולים עלו לארץ ישראל וחלקם היגרו לארה"ב. בית דרויאנוב ברחוב מלצ'ט בתל אביב היה בית ועד לסופרים ולשחקנים וסבא יעקב הכיר חלק מהם כשהיה נער צעיר.

ראיון עם אבא שלי על זכרון ילדות מסבא

החוויה הכי טובה של אבי ביחד עם סבי (אביו) הייתה חגיגת בר המצווה שלו. לכבוד כך לקח סבי (שהייתה לו עבודה בארצות הברית) את אבא שלי, אמיר, לחודש של טיול. מפאת עבודתו של סבי (שירות הביטחון הממשלתי) הוא נעדר הרבה מהבית ולכן הבילוי המשותף של חודש ביחד הייתה חוויה מאוד גדולה ומיוחדת עבור אבי. בטיול הם ביקרו בארצות הברית (בניו-יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, טקסס) וגם נסעו לביקור מיוחד בסוכנות החלל האמריקאית נאס"א ואפילו היו בקנדה, במפלי הניאגרה. זאת הייתה חוויה מלאה בזיכרונות של נופים, מאכלים, מקומות, גילויים, הרפתקה שתיזכר לכל החיים.

חייו של סבא יעקב

סבא יעקב נולד בנחלת יהודה שבראשון לציון למשפחה דלת אמצעים. אבא של סבי עבד כפועל בניין ואמו הייתה עקרת בית. בגיל שנתיים המשפחה עברה לגור בנתניה ושם גדל סבא בתקופה שבה שלט הצבא הבריטי בארץ. סבא עדיין זוכר, כתינוק, שחיילים בריטים היו עושים חיפושים אחרי נשק בבתים של תושבי המקום וסבא זוכר גם כתינוק איך חיפשו לו במיטה. בגיל די צעיר, בסביבות כיתה א' או ב', התגלה אצל סבא כישרון מוזיקלי וסבא התחיל לנגן בחלילית, ואחר כך עבר ללמוד חצוצרה. זאת למרות שאימא של סבא, מלכה, רצתה שהוא ילמד פסנתר, אבל לא הייתה אפשרות כלכלית לקנות פסנתר אז דודה של סבא שלחה לו חצוצרה מארצות הברית שם היא גרה. מגיל 13 סבא היה מופיע יחד עם מורי הנגינה שלו בהרבה הופעות ובמשך שנים רבות סבא עזר בכלכלת הבית.

סבא יעקב עם הוריו מלכה ואליעזר

סבא היה פעיל בצופים וסיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר התיכון בנתניה. בסביבות גיל הבגרות ניגן גם ערב ערב בהפקת המחזמר "גברתי הנאווה" ושוב סייע מאוד לפרנסת הבית. סבא היה בן יחיד ואימא שלו מאוד הקפידה שינגן אבל שזה לא יפריע ללימודים שלו ובעניין הזה אימא של סבא הקפידה הקפדה יתרה.

סבא מאוד רצה להתגייס לצבא אבל התגלתה אצלו בעיה רפואית ולכן הוא לא גוייס והלך ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים, לימודי מזרח תיכון וסיים תואר ראשון אחרי שלוש שנים. בזמן לימודיו באוניברסיטה סבא הצטרף ללהקת הריקודים של האוניברסיטה העברית ויחד עם הלהקה נסע הרבה מאוד פעמים לפסטיבלים של מחול בכל רחבי העולם.

לאחר סיום לימודיו סבא יעקב התגייס לשב"כ ושירת כראש השב"כ וכאיש מודיעין למעלה משלושים שנה. בשנת 1988 התמנה סבא לתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי, תפקיד אותו מילא במשך שבע שנים עד לפרישתו בשנת 1995. סבא עבד בצמוד לראשי הממשלות יצחק שמיר, יצחק רבין, ושמעון פרס, כולם זיכרונם לברכה. לאחר שפרש מהשב"כ, סבא התמנה להיות נשיא ומנכל "סלקום" והיה מאלו שהביאו את העידן הסלולרי למדינת ישראל.

אחרי שבע וחצי שנים בסלקום סבא התמנה ליושב ראש הדירקטוריון של בנק המזרחי, תפקיד אותו מילא במשך עשר שנים. בשנת 2013 סבא הצטרף למפלגת "יש עתיד " וכיהן כשר המדע והטכנולוגיה וכחבר כנסת עד לפרישתו מהפוליטיקה לפני כשלוש שנים.

סבא היה מעורב בהרבה מאוד פעולות התנדבותיות כמו יושב ראש חוג הידידים של בית החולים "תל השומר", יושב ראש הכרם לקולנוע הישראלי, יושב ראש בית התפוצות ותפקידים רבים נוספים.

לפני כשבוע חגג סבא יום הולדת 77, יש לו שמונה נכדות ונכדים שהוא מאוד אוהב אותם.

משחק ילדותי

סבא מספר: "בילדותי היינו משחקים הרבה במשחק שקראנו לו ״חמש אבנים״. למי שהיה כסף קנה חמש אבנים קטנות ממתכת, אך לרוב הילדים לא היו אמצעים ושיחקנו בחמש אבנים שאספנו בחוץ. היה חשוב שכל האבנים תהיינה זהות בגודל ושתהיינה חלקות. חוקי המשחק היו: עלייך להצליח לזרוק אבן אחת באוויר ובזמן זה לאסוף ולהחזיק ביד אחת את ארבעת האבנים. היינו זורקים אבן וכל פעם כשהאבן הייתה באוויר, תופסים אבן מלמטה, עד שביד של המשחק היו כל חמשת האבנים. ככל שהמשחק התקדם ,שלבי המשחק הפכו יותר קשים ומורכבים. היינו יושבים על הארץ ומשחקים וזה היה פשוט כיף גדול!

אילן היוחסין של עלמה

געגוע

סבא היה מרבה לנגן בחצוצרה במסיבות של חברים וידידים. באחת המסיבות הללו נכח מי שהיה אחד מגדולי המנצחים של המוזיקה הקלאסית – זובין מהטה. זובין האזין לנגינה של סבא ושלח לסבא מכתב שהוא התרשם מאוד מנגינתו וכתב לו שהוא מציע לו משרה של נגן בתזמורה הפילהרמונית. הוא הוסיף במכתב שאחד התנאים לקבלתו של סבא כנגן יהיה שהוא יפסיק לעשן…

זה המכתב שמאוד ריגש את סבא והמכתב תלוי וממוסגר בחדר העבודה שלו עד היום!

סבא יעקב מספר על גישתה הבלתי מתפשרת של סבתא מלכה אל ציוני בחינות:

הזוית האישית

עלמה: היה מאוד כיף ומעניין לכתוב את העבודה למדתי הרבה על סבא שלי ועל משפחתי.

יעקב: היה מאוד מעניין וכיף לכתוב ואני שמח שיש לי למי לספר סיפורים. אני שמח שזה עניין אותה.