מאגר סיפורי מורשת

סבא טוען כי לפי סיפורי הסבים והסבתות המשפחה היא נצר למשפחת האצולה האוסטרית בשם אדלשטיין.

סבתא נוהגת לקרוא לסבא "קיקה" זה שם החיבה שלו.

אביו של סבי היה קצין בצבא הרוסי בחיל הפרשים כך המשפחה הצליחה לברוח ולהינצל בזמן השואה.

גם סבי המשיך בדרכו של אביו והיה לקצין בחיל הרפואה כמו אבא שלי. את הדרגות שרואים בתמונה קיבל אבי מסבי בטקס הענקת דרגת סגן אלוף.

סבי עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1951 למעברת יבניאל. "הגענו לעכו בזכות אחות של אימי שהייתה תושבת עכו. גרנו בבית  ערבי בעכו העתיקה, אחר כך עברנו לדירות עולים ללא ריצוף רק בטון של משרד השיכון. שיכון זה קיים עד היום".

סבי מספר: "התייחסו אלינו ברוסיה באנטישמיות כינו אותנו בשמות גנאי רשמו כתובות על הקירות ונאלצנו לברוח מבית לבית. חיינו בצמצום רב בזמן המלחמה. בכל תקופת המלחמה אמא נדדה ממקום למקום ואבא היה בצבא. לאחר המלחמה עברנו מרוסיה לרומניה היינו שם 4 שנים ובאונייה עלינו לארץ.

כשהגענו לארץ אבא שלי עבד כסוחר משקאות של קריסטל וסבתא הייתה עקרת בית.

שם למדתי בבית הספר היסודי "התומר" ולאחר מכן בתיכון ערב. המצב הכלכלי לא היה טוב ולכן בבוקר עבדתי ובערב למדתי. רכשתי מקצוע – טכנאות שיניים.

נהגתי ללכת לפעולות של תנועת הנוער העובד והלומד יצאנו לטיולים רבים דרך התנועה".

סבא התגייס לצבא הכיר את סבתא והמשיך בצבא את שירותו בצבא הקבע.

סבא דובר רוסית יידיש וגרמנית. כשסבא וסבתא רוצים לדבר ושאף אחד מהנכדים לא יבין הם מדברים ביידיש.

כשסבא השתחרר מהצבא ויצא לפנסיה צבאית הוא החל לעבוד בקופת חולים "מאוחדת" כמנהל קופה. סבא עשה חייל בעבודתו והפך למנהל מחוז הצפון בקופת חולים "מאוחדת". כיום סבא יצא  לפנסיה והוא פותח בקריירה חדשה מנהל בית אבות. סבא כל הזמן לומד. (מנהל רפואי, ניהול בתי אבות ועוד היד נטויה).

"אני אוהב שכל המשפחה מתכנסת אצלנו בשבתות בימי הולדת ובחגים. אני אוהב להיות ביחד עם כל הנכדים והמשפחה".