מאגר סיפורי מורשת

סבא זרח נולד בחיפה בתקופת "המאורעות " בשנת 1936 בית חולים "הדסה " שהיה ליד בניין הטכניון הישן בהדר עליון ליונה ומיכאל שוייגר. אימא יונה הייתה כדרית בעיר התחתית היא יצרה כדים ואבא מיכאל היה סולל כבישים. גרנו ברחוב ארלוזורוב זו הייתה שכונת צריפים. כשהייתי בן שנה, עברנו לעפולה. אבי עבד בסלילת הכביש שבין עפולה לכפר יחזקאל. לאחר גמר הסלילה חזרנו לחיפה ואבי עבד בהקמת נמל חיפה בין השנים 1932-1933. לאחר מכן עברנו לעיר התחתית ברחוב סטנטון בתקופת המנדט הבריטי כיום קוראים לרחוב  שיבת ציון. אבי התחיל לעבוד בתחבורה הציבורית של חברת אגד לפני האיחוד של אגד שחר ודרום יהודה לאחר האיחוד של שלושתם המותג היה אשד כיום לאחר האיחוד עם המקשר (ירושלים) קראו לחברת התחבורה הציבורית אגד בשנת 1940 עבר לגור במרכז החדש שנמצא ליד ואדי ניסנס.

לשכונת היהודים קראו מרכז החדש שבו גרנו. השכונה נבנתה בשנת 1933 הבנייה הייתה מוקפת בצורה מלבנית על מנת למנוע חדירה של ערבים במקרה של התנקשות בין הערבים לבין היהודים הורי רשמו אותי לבית הספר אליאנס שנמצא בהדר עליון, לבית הספר היינו נוסעים בשירות ציבורי מהעיר התחתית להדר עליון רוב תושבי העיר התחתית היו ערבים בהדר עליון הייתה ההתיישבות היהודית כמו חן התיישבו גם בהר הכרמל. בעיר התחתית הייתה שכונה. שנקראת ארד אל יהוד (אדמת היהודים ) באזור שוק תלפיות ליד רחוב השומר. באזור הכרמלית הייתה שכונה שנקראה "חארת אל יהוד" ( שכונת היהודים ) ממנה התפתחה השכונה שנקראה "המרכז הישן " שם התיישבו יהודי סלוניקי שעבדו בנמל חיפה בתור סוורים.

עם הכרזת המדינה התחילו התפרעויות של הערבים בעיר התחתית ואז החליטה הגנה לסגור את הכניסות למרכז הישן ולמרכז החדש בכניסות הציבו שומרים מצוידים בנשק קר על מנת למנוע חדירת פורעים לתוך השכונה עם יציאת האנגלים ועזיבתם מהארץ נותק הקשר עם השכונות הערביות באזור והתחילו יריות של צלפים לתוך השכונות לאחר מכן נכבשה חיפה על ידי כוחות ההגנה ורוב התושבים הערבים עזבו את חיפה בעזרת ספינות לכיוון לבנון בשלווים האחרונים של מלחמת השחרור עזבנו את המגורים בעיר התחתית ועברנו לגור בהדר עליון ברחוב פבזנר ליד תחנת מכבי האש. גרנו באזור עד שנת 1952 בשכירות.

באותה תקופה החלו לבנות את שכונת קריית אליעזר בעזרתה של שרת העבודה גולדה מאיר הורי רשמו אותי לבית ספר בסמ"ת באותה עט הקימו שלוחה של הבית ספר בבת גלים ולאחר שעברנו לגור בקריית אליעזר עברתי ללמוד בשלוחה כשסיימתי התגייסתי לצה"ל ובמבדקים התקבלתי לקורס טייס, אבל הדבר נמנע ממני בגלל היותי בן יחיד והורי לא הסכימו לחתום. שרתתי בחיל חימוש כנשק בבד 1 (בית ספר לקצינים בכפר סירקין) לאחר מכן השתחררתי.

לאחר השחרור התקבלתי לעבוד באגד כפחח רכב כעבור 4 שנים פנה אלי מנהל המשק בצפון שאלמד בקורס טכנאי יצור דו שנתי לאחר שגמרתי את לימודי הוחלט שהקים את המחלקה הטכנית במוסך עיר גנים בהקשר להכנסת שחר עידוד  למוסכי אגד, למחלקה הצטרפו טכנאי יצור נוספים והתחלנו לבנות תכנית להכנסת שיטות הפרמיה (שכר עידוד) במוסכי אגד כעבור שנתיים זכינו בפרס קפלן (ניתן עבור פיתוח שיטה להישגים בעבודה) הפרס ניתן על ידי שר העבודה יגאל אלון בגמר מלחמת ששת הימים בהר הצופים ירושלים. לאחר גמר הפרויקט עברתי לעבוד בבית אגד בבת גלים ובניתי שיטת תכנון לאחזקה מונעת לבית אגד.

בגמר הפרויקט פרשתי לגמלאות ובין היתר התחלתי לעסוק בתחביב של גילוף עץ עברתי חוג בסיסי בנושא גילוף והקמתי בית מלאכה בביתי את יתר הזמן הקדשתי לגינה שבביתי השתתפתי בתערוכות ובו בזמן הדרכתי בקורס לגילוף עץ בבית רוטשילד במשך שנתיים. המשכתי לעסוק גם בפיסול עץ לאחר שמכרנו את בתינו בשכונת כרמל מערבי עברתי לגור באופן זמני ברמות ספיר התנדבנו בעזרת אשתי  ושיפצנו בית של 7 קומות שהיה מוזנח, הפרויקט ערך כחודשיים ובסיומו עברנו לגור בסביוני דניה במבנה רב קומות. היינו הדיירים הראשנים באכלוס הבית. מאחר שהיה לי ניסיון בהחזקת מבנים לקחתי על עצמי לתחזק את הבית בגלל, מורכבות המערכות בבית חכם עד לעברת המבנה למחלקת יעדים שהיא מתחזקת כיום את הבית.

מאחר שבכל שנותיי הייתי עסוק בפעילויות שונות החלטתי להקדיש זמן לשעות הפנאי ונרשמתי לפעילויות בקנטרי של נשר הקרוב לביתי כולל חוגים שונים . אני מטייל בחו"ל ומבקר מידי פעם את  בני ומשפחתו באסטוניה , שהיא אחת משלושת ארצות הבאלטיות .

סבא זרח – תלמיד בית ספר אליאנס בחיפהזיכרונות ילדות מבית הספר שלי מביה"ס כי"ח אליאנס – חיפה מחזור ס"ד  תשי"ב – 1952

הנוסטלגיה עוטפת אותנו ואנו כה נהנים ובאהבה מחבקים את זכר אותן השנים של ימי בית הספר אליאנס , או אם תרצו חכי"ח. מקום שבו שאפנו להצליח להשיג ציון טוב בחשבון, ספרות או תנ"ך ולהבין את ההבדל , בין שווא נע ושווא נח, מקום שבו המורים יקנו לנו בינה ודעת , למרות שהיינו לפעמים כיתה קצת מופרעת זוכרים את גברת חבובה, שנהגנו בה ממש לא פֵר ורק הייתה צורחת "מֵה קֵס קֵסֵה סֵט מַנְייֵר" ואיך אפשר שלא לחייך, כשנזכרים במורה לזמרה פרידמן לבוב קטן הקומה ובמר ברגמן המחנך , שבפיו שגורים דברי חכמה ואשר מעולם לא הסתיר ולא ניסה לחפות , שהייתה לו סוג של חולשה לתלמידות יפות.

בטיולים, קטפנו נרקיסים וכלניות על כל הר וגבע וכי מי שמע אז על רשות שמורות הטבע והיו בינינו שכתבו יומן חיים בסתר. אגב, היכן מסתתרת היום פנינה בקר ? ואפילו כעת, די קשה להאמין, כיצד איש לא הרים גבה ולא התרגז , כאשר לצד ההמנון הלאומי שרנו בדבקות רבה , גם את המַרסֵייֵז . ההמנון הצרפתי ולא בדיוק הבנו, על מה זה ולמה צריך לשנן, את בבא מציעא ובבא קמא, וחשבנו שזה מיותר בתכלית . להפריד בין שניים שאוחזים בטלית. יש לנו סבלנות לחכות שילכו מכות.

אנו גדלנו ממש אל תוך התקומה של מדינה הנאבקת עדיין על קיומה , מדינה שנולדנו לפנייה ואשר כה שנתה את פנייה. ומאז ימי הקוממיות איבדנו משהו מן התמימות. מדינה אשר ועדות חקירה הפכו להיות בה , דבר שבשגרה אך גם הישגים והצלחות בתולדותיה רושמת והיא עדיין כאן חיה, בועטת ונושמת. ובגילנו המתקדם עם חלוף הזמן עף אנחנו עדיין כאן ולא נוותר על כל הזדמנות טובה לשוב ולהיפגש כזכות ולא כחובה. כי אלה הם רגעי החסד שאלינו מחייכים ושמהם נבנות השעות היפות של החיים. לסיום יש בלבי משאלה קטנה שהאביב ימשיך לפרוח לנו כל שנה וילבלב באלף צבעים וגוונים ונזכה כולנו, לבריאות טובה ואריכות ימים.

העשרה

בסמ"ת "בית ספר מקצועי תיכוני להנדסאים וטכנאים מוסמכים; (נהגה "בּוֹסְמָת") היה בית ספר תיכון לחינוך מדעי וטכנולוגי שהוקם על ידי הטכניון העברי בחיפה בשנת 1928. בסמ"ת היה בית הספר המדעי-טכנולוגי הראשון בארץ ישראל. במלחמת העצמאות השתתפו תלמידיו בייצור כלי נשק והתנדבו לשורות הלוחמים". ויקיפדיה

מורה מובילת תכנית רונית גליק קורצ'קרכזת יישובית ענבל ברגב

תשע"ו