מאגר סיפורי מורשת

סבא דולפי נולד בצר'נוביץ שברומניה ב-16 בינואר 1944. הוא בנם היחיד של סלמון ורייזל כץ.

סבא סלמון וסבתא רייזל

משפחתו של סבא עוזבת את רומניה לאחר קבלת היתר מהרשות הרומנית והם עולים ארצה בשנת 1950. עם הגעתם לארץ שיכנו אותם במעברה שבחיפה בשם  "שער עליה". כעבור שבועיים העבירו אותם למעברה חדשה בהר טוב (בית שמש) .

בחורבות הר טוב היו בוסתנים של תאנים וענבים. סבא כילד קטן הלך עם החברים לקטוף תאנים  כדי לעזור למשפחה לשרוד מאחר ובאותה התקופה היה צנע בארץ וקיבלו אוכל בסיסי עם תלושים. לאחר כשנה וחצי הם עברו לפרדס חנה שם סבא היה צריך להשתלב בחברת ילדי כיתה חדשה. לילדי הכיתה היה קשה לקבל ילד חדש שלא ידע לדבר עברית ולבש בגדים שונים משלהם. יום אחד, ילד מהכיתה הרביץ לסבא שלי בראש, סבא הלך הביתה והודיע לאימא שלו שהוא לא רוצה לחזור לבית הספר כי ילד אחד הרביץ לו. למחרת הלכה אימא של סבא למחנכת  ואמרה לה "אני מבינה שילדים רבים ואחר כך משלימים אבל לקבל מכות בראש זה מסוכן." ואז המורה אמרה לה "גברת כץ תגידי לבן שלך להחזיר למי שמרביץ לו". סבא שמע את דברי אימא שלו וכך הוא עשה. לאחר כמה ימים אחד מילדי הכיתה הרביץ לו. סבא דולפי, שהקשיב למה שאמרו לו- הכה את הילד בחזרה! מאז ועד היום  הילד ההוא וסבא חברים טובים מאוד.

עם הזמן, סבא השתלב בחברת הילדים וכולם הצטרפו לתנועת "הצופים", סבא השתתף בכל הג'מבורי עד לפני הגיוס. ג'מבורי היה כינוס שהתקיים כל 4 שנים של כל שבטי הצופים בארץ ונציגי שבטים ממדינות שונות בעולם.

                                                                                            סבא דולפי בתנועת הצופים

סבא התגייס לצבא לחייל האוויר, ונשלח לעשות קורס של מכונאות מטוסים בבית הספר הטכני בחיפה. עם סיום הקורס הוצב סבא בטייסת 116 בתל נוף . בבסיס של סבא היו מטוסי קרב שנקראו " מיסטרים". באחד מהימים סבא נתן אישור טיסה לארבעה  מטוסי קרב. למרבה הצער כ- 20 דקות לאחר ההמראה חזרו המטוסים לבסיס עקב תקלה באחד המטוסים. מפקד הבסיס הכניס את סבא לעונש וקיבל ריתוק. למחרת שפטו אותו – סבא טען כי התקלה לא הייתה שלו וכי יש במטוסים בלאי של הציוד. המפקד הביא מומחה לתחום שנתן חוות דעת שתמכה במה שסבא אמר וסבא שלי יצא זכאי במשפט.

עם סיום שירותו עבד בעבודות מזדמנות. עד תחילת לימודיו בשלוחה של הטכניון, למד עיצוב ואדריכלות פנים.

עם סיום לימודיו עבד במשרדי תכנון, בפרויקטים עבור משרד הביטחון.

בשירותו במילואים בשנת 1968 ניפצע סבא ברמת הגולן במרדף  אחרי מחבלים במהלך מלחמת ההתשה. הנגמ"ש שסבא נסע בו עלה על מוקש והנגמ"ש התהפך, שני חיילים שהיו עם סבא נהרגו ועוד חמישה, ביניהם סבא, נפצעו. סבא אושפז בבית חולים לחודש ימים ועבר תהליך שיקום של שנה.

בשנת 1969 קרה משהו מיוחד! סבא קיבל  את מספר הטלפון של סבתא ציפי קפלן וכך הכירו והתאהבו. סבא דולפי וסבתא ציפי התחתנו וגרו בקדימה בשנת 1970.

                                                                      סבא דולפי וסבתא ציפי נישאים, 1970

ההורים  של סבתא ציפי

יצחק ובלה קפלן היו מראשוני קדימה. הם היו חקלאיים, היה להם משק של פרות, לול ופרדס. ההורים של סבתא עברו תלאות רבות וחוו התקפות של ערבים בשנים הראשונות של קום המדינה.

 סבתא בלה וסבא יצחק קפלן

לאחר כמה שנות נשואים של סבא וסבתא נולדה אימא שלי (קרן) ולאחר שלוש שנים נולד הדוד שלי (אור) .

    סבא סלמון וסבתא רייזל עם אימא שלי קרן

סבא דולפי מספר כי המשפחה שהקים היא פריצת הדרך הגדולה ביותר בחייו, מכיוון שרוב משפחתו המורחבת נספתה במהלך מלחמת העולם השנייה ע"י הנאצים, וסבא גדל במשפחה קטנה. סבא חש כי המשפחה שהוא הקים שכוללת 2 ילדים ו- 6 נכדים היא ההישג הגדול ביותר עבורו ולזכר כל משפחתו שמתה ברומניה.

           סבא דולפי מאושר בארץ ישראל

פריצת דרך שלי (תום) היא ההתמודדות שלי עם המעבר מקדימה לצורן, ההתמודדות עם הפרידה מהחברים הטובים שלי, הקליטה שלי  בכיתה חדשה ובבית ספר חדש, מהווה אתגר משמעותי ולא פשוט עבורי. אני מרגיש כי למרות הקושי והכאב שבשינוי הצלחתי להשתלב ולהכיר חברים חדשים וגם שמרתי על קשרים עם החברים מהכיתה הקודמת.

הזוית האישית

לסיכום, תמיד חשבתי שאני מכיר את סבא שלי טוב מאוד, למרבה ההפתעה במהלך תכנית "הקשר הרב דורי" התברר לי כי יש עוד הרבה דברים שלא הכרתי על סבא. בזכות הפרויקט הזה והזמן המשותף שחווינו ביחד הכרתי אותו יותר טוב והתקרבנו מאוד. אני מרגיש כי הצלחתי להבין ולהכיר את סבא שלי יותר טוב. היום אני יכול להבין את הקושי שהיה לו ואיך הוא השתלב בחברה וגידל ילדים ונכדים יפים וחכמים שכאלה.