מאגר סיפורי מורשת

סבא פיגין מספר: "אמנם אני ב"ה כבר סבא לכמה נכדים מתוקים ונבונים, אולם אני לא מרגיש את עצמי מזקני מבוא-חורון. אין ספק שאני "מקנא" בזכות של קבוצת החלוצים להיות בין מקימי הישוב, ומצד שני מודה לה' "המכין מצעדי גבר" על ששם חלקי/חלקינו עמהם. העבודה שעשינו ביחד, טוביק ואני, הייתה לי חשוב המאוד, והסבה לי נחת מרובה. כשאני הייתי בגילו הסבים שלי כבר לא היו בחיים, לא סתם מופיע בגמרה: "רבי יוחנן נהג לקום בפני גויים זקנים, והסביר זאת בכך שהרבה הרפתקאות עברו עליהם". להבדיל, הסבים שלי היו יהודים גאים שהתמודדו עם המון אתגרים ולמרות כל הקשיים הם הצליחו להנחיל לדורות הבאים אהבה והערכה למסורת היהודית. היום כמעט בלתי אפשרי לנו לתאר לעצמינו איך בכלל (למרות כל הקשיים) הם כן הצליחו. לצערי לא זכיתי לשמוע מפיהם על חייהם לפני שהגיעו לדרום אפריקה, למי היה את הזמן (הלוקסוס שיש לנו היום) של ההזדמנות להעביר את קורות חיינו לנכדים. כמה אנחנו צריכים לכוון בתפילה כשאומרים את הפסוק בשמונה עשרי "גומל חסדים טובים", במה זכינו? אם יעקב (בכיר האבות) אמר: " קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ", אז ודאי שעלינו מוטל חובה אדירה של הכרת הטוב להורינו ולסבינו ז"ל, ופינו צריך להיות מלא שבח והודאה לה' יתברך."

הזוית האישית

הנכד טוביה המתעד: מאוד שמחתי על ההזדמנות לשבת עם סבי ולשמוע ממנו על איך הוא הגיע למושב מבוא חורון. בישוב החדש שבו ביחד עם סבתא רבקה הם הקימו את ביתם ואמי, ובמשך השנים שאר האחים שלה, נולדו. ביחד הם עבדו בכל מיני עבודות. סבתא רבקה הייתה אחת מהצוות שהכינו אוכל שעולי ברית המועצות קיבלו בשדה התעופה, היא גם הייתה מראשוני עובדי "מבושלת", בה מכינים אוכל למצעד החיים וגם לצה"ל. היום היא עובדת סוציאלית ברווחה בקריית ספר. סבי פיתח את ענף התאנים והיה בין ראשוני עובדי רפת החלב שהיום יש בה מעל 600 חולבות. ראיתי כמה זה היה חשוב לסבי שנכיר טובה לדורות הקודמים, אלו שבזכות תפילתם ומעשיהם הטובים איפשר לנו להגשים חלום של אלפיים שנות גלות ולזכות בלהפריח את עמק איילון שמובא בספר יהושע:" שֶׁמֶשׁ בְּגִבְעוֹן דּוֹם וְיָרֵחַ בְּעֵמֶק אַיָּלוֹן".