מאגר סיפורי מורשת

שמי יהודה לוי, נולדתי בתל אביב בשנת 1938 ב 25 לדצמבר חג החנוכה ומכאן שמי שניתן על ידי אימי. הוריי נולדו בירושלים ומוצאם של סבי וסבתי הוא מתימן, עלייתם הייתה פרטיזנית, מאחר ואב סבתי נרצח ובתימן היה כלל קיים כי  כל ילד או ילדה יתומים יש לאסלם.  מאחר ולא התאסלמו, עקב כך היוותה עלייתם בריחה. שנת עלייתם המשוערת הייתה 1878.

 

הם הגיעו בדרך החתחתים דרך פורט סעיד במצרים ומשם ליפו ומיפו לירושלים. סבי רכש את מקצוע הבנאות והפך קבלן בניין. בנושא זה הוא היה ברוך כישרון ואת הבתים אשר בנה צייר בעצמו וקיבל אישור על כך מהאדריכלים. אחד הבתים הידועים שבנה הוא בניין "האונייה" שנמצא ברחוב לבנדה פינת לגרדיה. בניין זה הוכרז כאחד מחמישים הבניינים שעיריית תל אביב משמרת ודגמו מצוי גם ב"מיני ישראל". סבי בנה בניינים רבים בירושלים בעיקר.

 

בהתגייסו לצבא הטורקי שימש בתפקיד רץ, עקב כך הייתה לו גישה למכתבים חשובים כשהיה מוצא מכתבים מיוחדים היה מוסרם למחתרת ניל"י. כשעלו על עקבותיו ערק מהצבא הטורקי והוכרז עליו פסק דין מוות בתלייה, הוא הצליח להימלט עד כיבוש הארץ על ידי הבריטים וחייו ניצלו.

 

אבי המשיך במסורת והפך להיות קבלן בניין. הוא נישא לאימי רבקה ז"ל בשנת 1926. נולדו להם ארבעה ילדים שלוש בנות ואנכי. תקופת הולדתי הייתה קשה מאחר ואבי נאסר על ידי הבריטים בהיותו חבר אצ"ל לכן לא זכה להיות בהולדתי ולא בברית מילה ולא בבר המצווה כפי שיפורט בהמשך. נציין עוד כי אני זכר יחיד במשפחה בין שלושת אחיותיי מיקומי מספר שלוש מתוך הארבעה.

 

למדתי בבית הספר העממי "בלפור", כשהבריטים שולטים בארץ מקום מגוריי היה בדרום תל אביב סמוך ליפו. כתוצאה ממקום מגורי האזור היה בשעות הערב בעוצר,למדתי במשמרת שנייה בשעות אחר הצהריים ועקב העוצר המורה קיבלה הוראה לשחררני שעה לפני כולם. זכור לי, מקרה קשה במיוחד בהיותי בכיתה ג' שהמורה איחרה יום אחד לשחררני וכשנזכרה היה קצת מאוחר ונאלצתי את הדרך הביתה לעשות בריצה כשאני כבר לא שומר על כללי זהירות מפני הצלפים הערבים. בהגיעי סמוך לבית חייל בריטי שהיה מאחורי עמדת שקי חול קם לגרשני ונשמעה שריקת כדור של הצלף הערבי ולמול עייני החייל נפצע בראשו ונהרג.

 

ב- כט" בנובמבר 1947 הצביעו אומות העולם בעד הקמת מדינת ישראל, כתוצאה מכך פרצה מלחמת השחרור. מאחר וגרתי סמוך ליפו הבניין בו גרתי נפגע משני פגזים, נאלצתי לנטוש את הבית ביחד עם אימי והיינו לפליטים ומצאנו מקום לינה באחד הגגות ברחוב שלמה המלך בתל אביב תקופה זו נמשכה עד כיבוש יפו. לאחר מכן שיקמנו מבנה הדירה וחזרתי לגור במקומי הרגיל.

 

בה' באייר תש"ח הכריז ראש הממשלה דוד בן גוריון על הקמת המדינה, השמחה הייתה כה רבה ויום העצמאות הראשון היה כולו מלא שמחה שלא זכור לי עוד יום עצמאות דומה לו. אנשים רקדו ברחובות ואני שהייתי אז בן 9 וחצי נישאתי על כתפי אנשים שלא הכרתי בכלל, בתי הקולנוע הסריטו באותו יום סרטים בחינם וכן הנסיעות באוטובוסים היו חינם גם הם למרות המצב הקשה. שכן היו אז הרבה הרוגים ופצועים ומאחר ולמדתי בבית הספר בלפור שהיה סמוך לבית החולים "הדסה" אכסנו מספר פצועים רב בבית ספרי בתוך כיתות הלימודים והתלמידים נאלצו לשבת בבית תקופת מה. היינו כה מעטים לעומת האויבים הרבים, מספר התושבים היהודים מנה אז כ – 600,000 תושבים בסה"כ.

 

הקרבות היו מאוד קשים והיה חסר נשק רב וגם חיילים. חייל האוויר היה דל בסה"כ היו שני תותחים שכינויים היה "דוידקה" על שם ממציאם דוד. כשנשאל ראש הממשלה בן גוריון היכן להניח את התותחים הצביע על ירושלים וצפת. עד היום ישנה "כיכר הדָוִידְקָה", בירושלים. תותחים אלה לא היו יעילים אולם עשו רעש רב ובזכות רעש זה נכבשה העיר צפת על ידי כוחותינו.

 

בשנת 1949 נולדה אחותי נצחיה, אולם לא זכתה להכיר את אבינו מאחר ונפטר מדום לב בהיותו צעיר מאוד. אירוע קשה במיוחד בחיי חל בהיותי מעט לפני גיל בר המצווה, באותה שנה נפטר אבי (אליעזר ז"ל) בהיותו בן 44 בלבד. האירוע השפיע קשות על כל המשפחה, בנוסף באותה שנה נפטרו שלושה בני משפחה נוספים סבי, סבתי ובת אחותי. כתוצאה מכך חגיגת הבר מצווה הייתה מאוד צנועה ודלה במשתתפים. קיבלתי מתנות בודדות ואולם מתנה אחת במיוחד השפיעה לטובה והיוותה קרן אור בחיי. היה זה ספר משלים של קרילוב, ערוך בצורה נפלאה, בצורת חרוזים כשהספר מרמז על אישיים שונים ברוסיה באותה תקופה. הספר נקרא על ידי יותר מ 20 פעמים והחלטתי שאם אכתוב איי פעם יהא זה בהשפעתו של ספר זה.

 

כיום אני פנסיונר ובאמתחתי כ – 3000 שירים כולם ערוכים בחרוזים. התקופה בה הייתי בן 13 אילצה אותי לרגל נסיבות קשות לשמש כאב לאחותי הקטנה שהייתה אז כבת שנתיים בלבד. התבגרתי טרם זמני והצלחתי להשיג מילגה בכוחות עצמי לאחר סיימי את לימודיי בבית ספר עממי. על כן למדתי בבית ספר תיכון חקלאי בעין כרם ובסיימי אותו קיבלתי תעודת בגרות. החיים היו קשים בבית שכן אימי נאלצה לעבוד במשק בית. עבודה מפרכת לצורך פרנסתה היא ואחותי הקטנה, זאת גם הסיבה שסידרתי לעצמי מלגה מלאה שכללה לימודים מזון ולינה בפנימייה ולהקל בכך על הכנסתה של אימי.

 

כיום אנוכי בן 77 אלמן אב לשלושה בנים וסב לחמישה נכדים. פנסיונר מרבה בכתיבת שירים כותב לקשישים וגם כותב בחרוזים לשבועון הנפוץ ביבנה.

 

דוידקה: "דָוִידְקָה היא מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש, ששימשה את "ההגנה" וצה"ל במלחמת העצמאות. הדוידקה פותחה על ידי דוד ליבוביץ, נשָק של "ההגנה" בחזית הדרום, והיא קרויה על שמו. בסך הכל יוצרו שש יחידות בלבד של מרגמה זו. הפגז של הדוידקה, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו. טווח הדוידקה היה 300 מטרים לכל היותר".

 

כיכר הדָוִידְקָה: "כיכר הדָוִידְקָה הוא כינויה הלא רשמי אך השגור של כיכר החירות, כיכר מרכזית בירושלים, סמוך לשוק מחנה יהודה. הכיכר מהווה מפגש של רחוב יפו, רחובה הראשי של העיר, עם רחוב הנביאים ורחוב כי"ח. בצדה האחד של הכיכר נמצא מרכז כלל ומעבר לכביש מבנה אכסניית הנוער "הדווידקה" שהוסב לאכסניה לתרמילאים בשם "אברהם הוסטל". ויקיפדיה

תשע"ו