מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי סוניה על שם אבא של אמא שלי, שקראו לו שמעון. נולדתי בספטמבר 1941 בעיר צו'רטקוב , פולין. אחרי המלחמה (מלחמת העולם השנייה) החלק הזה של פולין שנקרא גליציה עבר לאוקראינה. אני נולדתי בגטו צו'רטקוב וכשהייתי בת שנתיים אני ואמא שלי ברחנו מהגטו. אמא שלי עבדה בכל מיני חוות חקלאיות תחת זהות בדוייה.

גלויות שאבי שלח לאימי בזמן מלחמת העולם השנייה כשהייתה תחת שם בדוי בפולין, עבדה בחקלאות, יצאה בתור גויה לעבוד

תרגום הגלויה 

סוניה ואמה בזמן מלחה״ע השנייה, נודדות בין חוות

גלויה שאבי שלח לאימי כשהייתה תחת שם בדוי בפולין, עבדה בחקלאות, יצאה בתור גויה לעבוד

לאחר המלחמה התברר לאמי כי משפחתה לא שרד איש חוץ ממנה. מצד אבי שרדו דודו של אבי ובן דודו. בשנת 1945 אבא שלי מצא אותנו לאחר המולת המלחמה, ועברנו לעיר אחרת בפולין. בשנת 1946 עברנו לפריז בצרפת. בהתחלה גרנו בטירה המיועדת לפליטים ואחר כך עברנו לדירה של שלושה חדרים בפריז. בצרפת התחלתי ללמוד בבית הספר והייתה לי ילדות רגילה, למרות ששרדתי את השואה. במסגרת הפסקות בית הספר שיחקתי. בגלל שהיו לנו הרבה שיעורי בית להכין, לא הספקתי לשחק בשכונה. להורים שלי קראו פולינה ושאול. יש לי אחות אחת וקוראים לה אנני. אבא שלי היה רוקח ואמא שלי עקרת בית. לא גרנו בשכונה יהודית ואכלנו אוכל מקומי.

בשנת 1951 עברנו לארצות הברית כשהייתי בת 9. לכן שוב הייתי צריכה ללמוד שפה חדשה כדי ללמוד בבית ספר. אחרי שעות בית הספר התחלתי ללכת לבית ספר יהודי וזאת הייתה הפעם הראשונה שגיליתי שאני יהודייה. היו לי חברים גם מבית הספר הרגיל והבית הספר היהודי. הייתה לי חברה אחת מאוד טובה שהייתה גרה בשכונה, ההורים שלה היו מהונגריה. הינו אוהבים להחליק על הקרח, לשחק טניס, ובקיץ הולכים לבריכה. בבית הספר היה גם חדר אוכל ובצהריים אכלנו שם. לפעמים האוכל היה טעים ולפעמים לא. לא הייתה תלבושת אחידה. הכי אהבתי את המקצועות העיוניים. היו טיולים שנתיים והמורה האהובה עלי הייתה המורה לצרפתית.

מגיל 18 עד גיל 23 למדתי בבית ספר לרוקחות. בנוסף ללימודים היה חיי חברה שכללו מסיבות וריקודים. בעיקר שמענו מוזיקה של הביטלס. באתי לארץ בשנת 1968 עם קבוצת מתנדבים בתוכנית שנקראת ״שירות לעם״. למדתי עברית באולפן בקריית שמונה ואחרי זה התנדבתי בבית חולים בילינסון בפתח תקווה. שם הכרתי את בעלי שכמותי גם עבד כרוקח. התחתנו בשנת 1971. בהתחלה גרנו בתל אביב ובשנת 1972 הגענו לצפת. נולדו לנו שני ילדים, בן ובת (אלעד וליאת). הבן שלנו הוא גם רוקח, נשוי עם שני ילדים וגר בתל אביב. הבת היא מהנדסת תעשייה וניהול, נשואה עם שלושה ילדים וגרה במושב קדימה.

אימא שלי הצילה את חיי מהנאצים בזכות תושייתה ומאמציה. ממנה למדתי שאהבה היא נתינה, ולחשוב על אחרים לפני עצמכם.

גלויה מתקופת מלחה״ע השנייה, 1943

הזוית האישית

זו הייתה חוויה מרגשת בשביל שתינו. אנחנו רוצות לאחל אחת לשנייה הצלחה בהמשך.