מאגר סיפורי מורשת

שירות צבאי:

שירתתי בבסיס טירוניות ובגיל תשע עשרה הייתי קצינת הדרכה. במשך השירות הייתי מ"כ ובקורס קצינות. חצי שנה לפני השחרור, שירתתי בפרקליטות הצבאית הראשית.

מקצוע:

עבדתי בשק"מ, כמזכירה, במשך שש שנים. כשעבדתי בשק"מ פגשתי את זהר, בעלי, שהיה טייס ב"ארקיע''. טסנו לארצות הברית עם סיגל, ביתנו הבכורה, שהייתה בת שנתיים, ולאחר שנתיים נולד עידן (אבא של אליה). עבדתי שם כמזכירה בחברת רהיטים בשם "רים" (שם דרך אגב גם ביבי נתניהו עבד) וזהר למד שם הנדסת מטוסים.

חזרנו ארצה לאחר ארבע שנים וגרנו ברמת גן. אני עבדתי כמזכירה בחברת מפעלי נייר אמריקאים-ישראלים במשך שנתיים, וזהר עבד בתעשייה האווירית.

יערה, אחותו הקטנה של עידן, נולדה. עבדתי בחברת "תה ויסוצקי' שנתיים. לאחר מכן עבדתי בחברת סוודרים ששמה "אומן", שוב כמזכירה, במשך שש שנים. כשעבדתי ב"אומן" זהר נפטר.

לאחר מכן עבדתי ב"דופלו", גם חברת טקסטיל, במשך שנה. אחר כך עבדתי בחברת "דגם" שעשתה משחקים חינוכיים, כמזכירה, במשך שנתיים. לאחר מכן עבדתי בחברת "עורק", שמוציאים את הדפי זהב במשך שלוש שנים. אחרי העבודה בחברת "עורק" עבדתי ב-POC, חברה שנותנת ייעוץ אסטרטגי לכל מיני חברות, במשך שנתיים. אחרי "POC" עבדתי בחברת "פנטין", קרן להשקעה בחברות סטרטאפ, בבניין עזריאלי המשולש, קומה שלושים ותשע, במשך שנתיים. לאחר מכן עבדתי בחברת "ידעת", חברת סטרטאפ שנמכרה למיקרוסופט דם. עבדתי שם כשנתיים. אחרי "ידעת" עבדתי בחברת "טקדו", כשנתיים, עד שפרשתי.

מנהג משפחתי:

ביום שישי אחרי הצהריים ובימי ערב חג כל בני המשפחה היו הולכים לסבתא שלי, אסתר. אחרי הביקור היא הייתה הולכת לבית הכנסת. החל מפורים סבתא התחילה לנקות ולהכשיר ובסדר פסח היינו יושבים שלושים אנשים מסביב לשולחן.

עלייה:

אמא שלי עלתה מפולין היא התחזתה לספורטאית ב"מכבייה", והשתלבה בין חברי משלחת המכבייה שהגיעו לארץ לתחרויות הספורט.

זכרונות מתקופת קום המדינה:

הייתי בת תשע. ישבנו כולנו בערב והקשבנו לרדיו. בדרך כלל, שמענו ברדיו סיפורים; מוזיקה, תוכניות על חגים, תוכניות על דברים שקרו בעולם, חידונים מוזיקליים, חידונים רגילים עם פרסים, תוכניות על היסטוריה, קונצרטים ואפילו תוכנית התעמלות בוקר (מיכאל בן חנן).

הפעם זאת הייתה תוכנית אחרת. שידרו ברדיו את ההצבעה של האו"ם. דוד בן גוריון דיבר עם ראשי הממשלה של המדינות דרך הרדיו (הם חיברו מיקרופון ורמקול לרדיו) וגם דרך הטלפון.

המדינות שהסכימו היו: רוסיה וכל המדינות שהיו אז ברשותה (והיו הרבה, בלי רוסיה לא הייתה לנו מדינה!), ארצות הברית, פולין, גרמניה המזרחית, בולגריה, צ'כיה, מדינות דרום אמריקה וכל מדינות אירופה. נוצר רוב להקמת מדינת ישראל. כולם יצאו לרחוב ורקדו אחד עם השני (אפילו שהם לא הכירו). הייתה שמחה גדולה.

הטקס להכרזת ארץ ישראל כמדינה יהודית התקיים בבית של מאיר דיזנגוף (שהיה ראש העיר הראשון של תל אביב), בשדרות רוטשילד.

תאריך פקיעת המנדט הבריטי היה בליל שבת בתאריך 15 במאי (ו' באייר), אך מתוך רצון להימנע מחילול שבת, הוחלט להקדים את הטקס לצהרי יום שישי ה-14 במאי (ה' באייר), כמה שעות לפני כניסת השבת. באותו מעמד, הסבה מועצת העם, בת 37 החברים, את שמה למועצת המדינה הזמנית, והפכה להיות הגוף המחוקק של המדינה החדשה. מנהלת העם נקבעה להיות הממשלה הזמנית.

יושב ראש המועצה דוד בן-גוריון, שהיה אז יושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית, קרא את נוסח ההכרזה – מגילת העצמאות, שהיא המסמך המכונן של מדינת ישראל. המגילה התוותה את אופיה של המדינה שהוקמה כמדינת היהודים שתקבץ את היהודים מהגלויות ותתייחס לכל תושביה בשוויון ללא הבדל דת, גזע ומין. בתום ההכרזה חתמו חברי המועצה על מגילת העצמאות. בן-גוריון היה ראשון החותמים, והתמנה לאחר מכן לראש הממשלה ולשר הביטחון בממשלה הזמנית של המדינה החדשה.