מאגר סיפורי מורשת

סבתא מזל נולדה בביירות, בלידה טבעית בבית שבלבנון שם גרה 9 שנים עד שעלתה לארץ עם משפחתה. כשעלתה לארץ התגוררה עם דודתה מצד האבא בתל אביב ולאחר כמה שנים היא ומשפחתה עברו לחיפה.

עקב המצב הכלכלי של משפחתה בארץ, מזל נאלצה לעבוד בשביל לפרנס את המשפחה מגיל 9 ואף פעם לא נשלחה לבית הספר. בחיפה היא ושמונת אחיה התגוררו בדירה חדר אחת קטנה וצפופה.

 

מזל הכירה את משה מזרחי בגיל 15 בשנת 1950 ע"י שכנים משותפים בחיפה. סבא משה בן 18 בא עם אביו לבקר את השכנים של סבתא ושם הם נפגשו "דרך החלון" (החלון ממול של השכנים) ישר מזל ומשה הרגישו את האהבה ומאוד מהר התקרבו אחד אל השנייה.

אחרי שנה וקצת כשמזל הייתה בת 16 הם התחתנו ועברו לטבריה שם לו ולמשפחתו הייתה מאפיה משפחתית, והם גרו אצל אמא של משה.

 

לאחר שנה של נישואין מזל ומשה התברכו בילד בכור בשם יצחק מזרחי וכעבור שנה נולדה בת לאה מזרחי ששניהם קרואים על שם ההורים של משה. עם הזמן למזל ולמשה נמאס לגור אצל האמא והחיים שם היו קשים מאוד אז הם רצו לעבור והשכירו בית בעיר העתיקה בטבריה ליד הים, שם נולדו שולה, אושרה, שאול ושושנה.

כששאול היה בן חמש הוא רץ לים שהיה ליד הבית וטבע בכינרת. בינתיים במשך השנים סתבא הייתה עקרת בית ותפקידה היה לחנך את הילדים להכין אוכל ולעשות כל מה שעקרת בית טיפוסית עושה בזמן שסבא משה עבד במאפיה המשפחתית כאופה הראשי.

אחרי לידת אביבה (אימי), ניסים ואילן משה ומזל קנו בית חדר וחצי בשכונת 'ותיקים' ומזל החלה לעבוד במטבח בבית מלון בטבריה ובמקביל בלילות הייתה עובדת במאפיה המשפחתית.

 

מידי פסח כל הנכדים הבנים, הבנות והאחים של יצחק היו מצטרפים לניקיון המאפיה והכשרתה לפסח. איציק הבן הבכור היה נוסע לירושלים קונה קמח מיוחד למצה שמורה ומביא למאפיה.

ערב לפני פסח כל הנכדים היו מתייצבים במאפייה למשך כל הלילה והיום והיו מכינים מצות שמורות, אנשי טבריה היו באים וקונים את המצות לחג שם משום שזאת הייתה המאפייה היחידה בטבריה שמכרה מצות שמורות, עוד לפני הסופרים. הכנת המצות וכל התהליך היה מסורת של כל שנה שהנכדים חיכו לה, הם היו אופים מצות אבל תוך כדי זה היה זמן איכות של כל המשפחה, הם שרו והרגישו את שמחת החג.

כשאימי אביבה הייתה בערך בגיל 10 יצחק מזרחי (האבא של משה) נפטר כשהיה בן 80 ואיתו נסגרה המאפייה המשפחתית. המוות של יצחק היה מאוד משמעותי למשפחה, למאפייה ולעיר טבריה כולה, המאפייה הייתה חלק מאוד מרכזי בחיים של התושבים וגם יצחק "האיש שאותו כל טבריה של פעם הכירה" כך מוסיפה אביבה, כולם היו קונים את החלות של שבת ואת הלחמנייה כל בוקר. המסורת המשיכה אך במקום אחר, בבית של סבתא מזל וסבא משה גם לאחר מות סבי משה.

 

יצחק הבן הושפע מאוד מסבו יצחק ואחרי שסיים את שירותו בצבא יצחק איציק כמו שכולם מכנים אותו, פתח מאפייה משלו בטבריה בשם "משפחת האופים" השם כמובן נבע מההיסטוריה הארוכה שיש למשפחה עם אפייה ומאפיות. עם השנים העסק התרחב ואיציק פתח גם קונדיטוריה, העסקים של איציק גם הם היו כמו עסק משפחתי כי איציק שילב את האחים בעבודת האפייה.

 

לאחר כמה שנים איציק נפטר בגיל 59 ובנו מושיקו (על שם סבי משה)המשיך את המסורת של המצה שמורה ולקח פיקוד על ההכנה בבית של סבתא.

בימים אלו בתו של איציק מורן, תפתח ביום האזכרה של איציק מאפייה בכפר סבא על שם איציק – יצחק מיזרחי בשביל להמשיך את המסורת של המאפיות המשפחתיות.

 

תשע"ו