מאגר סיפורי מורשת

שמי אביבה נולדתי ב-1962 במושב בית עזרא להורים שעלו מעירק לארץ בשנת 1950.

סיפור הילדות שלי הוא דרך סיפור החיים של הורי מהמקום שממנו הם הגיעו והמשך החיים שלהם במושב.

אבי רזי גרשון הוסיף את השם הרצל לשמו במשרד הפנים אבל לא הפסיקו לקרוא לו רזי. בעירק, אבי למד קרוא וכתב בערבית ולמד תורה בחדר של הרב והיה מצטיין באהבת התורה. כשהגיע לארץ בשנת 1950 לא זנח את לימודי התורה עד יום מותו, עד כדי כך שידע את התורה בעל פה.

כשהגיעו ארצה, לקחו אותו ואת משפחתו לשער העלייה, משם למושב בית עזרא. כל הילדים עבדו עם ההורים ולימים אחרי שכל האחים התחתנו, חמישה אחים מתוך שמונה נשארו להתגורר במושב בית עזרא עד עצם היום הזה. הם צמודים בבתיהם באותו רחוב שנקרא על שמם "רחוב הגרשונים".

אבי עבד כחקלאי בגידולי שדה כגון ירקות למיניהם עופות פרחים. בנוסף, הוא ניהל את מחסן התערובת של המושב. בזמנו התערובת לבעלי החיים הייתה מגיעה במשאית, שמכילה כמה טון תערובת, אשר היו מחולקים לשקים. כל שק שקל 50 ק"ג. אבי היה פורק כל יום את המשאית ומעמיס את השקים על הכתפיים שלו, מכניס למחסן וכל חברי המושב היו באים למחסן ורוכשים את הכמות הרצויה להם. אבי היה מנהל גם את החשבונות.

אני כילדה גדלתי במושב, עבדתי מגיל 10 עם ההורים ונהניתי מכל רגע לעזור. כילדים שיחקנו המון עם כל הילדים שהיו בשכונה, היות וגרתי ליד הדודים שלי אז מן הסתם כל הבני דודים שיחקנו יחד ועד היום אנחנו קשורים ומתראים הרבה.

אני זוכרת שבתור ילדה הייתי הולכת למחסן, יושבת איתו ועוזרת לסדר בכיף ובהנאה. גם בחקלאות עזרתי להורי, אם בקטיף ואם במיון ואריזה של הירקות והפרחים.

את העופות היינו מקבלים כאפרוחים. אני ואחי היינו מפזרים אותם בלולים מתחת לחימום ונותנים להם אוכל במשך כל יום עד למכירתם. לימים עזב אבי  את המחסן מפני שלחקלאים היו כבר מיכלים של תערובת שהגיעה אליהם בתפזורת ישירות למשק, ישר לתוך המיכל.

אמי הגיעה לארץ עם משפחתה בשנת 1951, לאור יהודה. בזמנו לא היו בתים והם גרו במבנים שקראו להם אסבסטונים.

אמי התייתמה מאביה בגיל צעיר מאוד ונאלצה לצאת לעבוד כדי לעזור בפרנסת המשפחה. בשנת 1961 נישאה לאבי.

בשנת 1964 אמא שלה נפטרה, כאשר אני הייתי בת שנתיים, ולכן אני לא מכירה את סבי וסבתי מצד אמא שלי.

אמא שלי המשיכה לעבוד בבית ולגדל ארבעה ילדים. זכתה לראות נכדים ונינים ונפטרה בשנת 2017 בגיל 75. לאחר 9 חודשים גם אבי נפטר.

הזוית האישית

סבתא אביבה: נהניתי מאד להיפגש עם הראל בביה"ס ולספר לו את סיפורי המשפחה וסיפורי ילדותי. הראל: בנימה אישית שלי נהניתי מאוד לעבוד ולשמוע סיפורי ילדות מסבתא שלי על הילדות שלה ועל החיים של ההורים שלה מאז עליתם ארצה ועד שנפטרו.