משפחת גרעין-כל
חברות עם ברל כצנלסון והתיישבות בבני עטרות
שמואל
גרעין-כל
מוצאה של משפחת
גרעין-כל מלטביה. הסבא שמואל נולד ב-1888. הוא גדל בתוך משפחה יהודית דתית ומשכילה.
שמואל נמשך לרעיונות הסוציאליסטים-קומוניסטים. חבר ילדות שלו וידידו עד סוף ימיו היה ברל
כצנסלון.
שמואל גרעין כל (למעלה משמאל) וברל כצנלסון
סבא שמואל לא
היה ציוני בתחילה אלא איש "הבונד". הוא חשב שהפתרון לבעיה היהודית יכול
להתממש בכול מקום בעולם ולא רק בארץ ישראל. בתחילת המאה העשרים הוא למד בגרמניה
אגרונומיה, שם הוא הכיר את אשתו, נחמה לבית באראקן. שניהם נאלצו לעזוב את רוסיה
מפחד המשטרה הרוסית. הם השתתפו לפני כן במהפכה הרוסית הראשונה 1905.
ברל כצנלסון (יושב) ושמואל גרעין-כל
בערך ב- 1911 שמואל
ונחמה היגרו לארה"ב, שם הוא עבד כמנהל חווה חקלאית וכתב מאמרים מקצועיים
בענייני חקלאות. ב- 1915 מגיעים לארה"ב בן גוריון, יצחק בן צבי וברל כצנלסון. בשלב
הזה הופך הסבא להיות ציוני. במלחמת העולם הראשונה הוא מתנדב לגדוד העברי האמריקאי
השלושים ושמונה (ל"ח) שפועל במסגרת הצבא הבריטי לכיבוש ארץ ישראל מידי
הטורקים.
דרך אימונים
בקנדה והפלגה למצרים הוא מגיע לארץ ישראל. בשנת 1920 הוא משוחרר מהצבא ומתחיל
לעסוק בענייני חקלאות. ב- 1920 הוא מתיישב במושב בן-שמן, מזרחית ללוד, כאיש מושב שבו
היו 11 משפחות. באותה שנה הוא מביא לארץ את אשתו נחמה ובנו בן השלוש שמעון (סבא
רבא שלי). שמואל נפטר בשנת
1932, בגיל 46.
המשפחה שלי חיה
בבן-שמן עד מלחמת העצמאות (1948). סבא שלי עמוס היה בן 7 שנים. באוגוסט 1948 התיישבו בבני עטרות סבא רבה שלי שמעון, אשתו ברטה והבת שלהם נילי. ב- 1949 נולדה
יהודית. בבני עטרות חיה המשפחה שלי כל אותן שנים עד היום. סבתא רבא ברטה גרעין-כל
(קליינר) וסבא רבא שמעון גרעין-כל קבורים בבית העלמין בבני עטרות. באותו בית עלמין
קבורה האימא של סבא רבא שמעון נחמה גרעין-כל (באראקן) ואשתו של שמואל (בן זלמן)
גרעין-כל שנפטר בשנת תרצ"ב 1932. הוא קבור בבית הקברות האזרחי בנחלת יצחק (אזור 7
שורה 1 מספר 9).
סבא עמוס
עמוס נולד ב- 1941. עד שנת 1948 הוא גר במושב בן-שמן. מ- 1959 עד 1963 שירת בצבא. בשנים 1963 עד 1975 הוא היה חבר קיבוץ רמת יוחנן, בעקבות סבתא שלי בלהה גורדון. בין השנים 1971 עד 1974 הם חיו בשיקגו שבארה"ב, ומשנת 1975 עד
היום בבני עטרות. סבתא בלהה נפטרה ב- 1984, והקבר שלה נמצא בבית העלמין של בני
עטרות. לסבא וסבתא חמישה ילדים: עוז, עדי, ענת, רותם ורעות. אמא שלי ענת נולדה ב- 1971
ברמת יוחנן. לאחר הלימודים התחתנה עם קרייג סטיבנסון.
שירות צבאי
בחודש אוגוסט
1959 עמוס התגייס סבא לצבא במסגרת גרעין נח"ל. הוא עבר טירונות והכנה לקורס מ"כים במשך
שבעה חודשים במחנה 80 פרדס חנה, קורס מכ"ים בשבטה ליד ניצנה במשך כשישה
חודשים ולאחר מכן הדרכת שני מחזורים כמפקד
כיתה. מאוקטובר 1960 עד
מרץ 1961 עבר קורס קצינים. עמוס המשיך לשרת בבסיס הנח"ל בשבטה כמפקד מחלקה
וכמפקד פלוגה. מאוגוסט 1962 עד מרץ 1963 שימש מפקד היאחזות נח"ל אלמגור בחבל כורזים מצפון לכינרת. הוא היה בשירות
מילואים 29 שנים והשתתף כמפקד במלחמת ששת הימים (1967), מלחמת ההתשה (1970), מלחמת יום כיפור (1973) ומלחמת שלום הגליל (1982).
בקיבוץ
עמוס: בזמן שהייתי
מפקד היאחזות אלמגור פגשתי את המפקדת של הבנות בלהה גורדון מקיבוץ רמת יוחנן. אחרי הכרות קצרה
נשאנו בחתונה, יחד עם שלושה זוגות אחרים ברמת יוחנן בל"ג בעומר תש"כג (1963).
בלהה עבדה בלול התרנגולות ואני עבדתי במטעים. כעבור שלוש שנים יצאתי ללימודים
ובהמשך עסקתי בהוראה בבית הספר האזורי זבולון. עוז נולד ב- 1964, עדי נולדה ב-1966 וענת
נולדה ב-1971. בקיץ 1971 נסענו בשליחות לשיקגו ארה"ב ושם חיינו במשך שלוש
שנים. חזרנו לקיבוץ רמת יוחנן ב-1974 ולבני עטרות בשנת 1975. ברמת יוחנן נשארה
הסבתא רחל גורדון, אמא של בלהה.
עמוס ובלהה גרעין כל 1964
השנים שבהן
חיינו ברמת יוחנן הן זכורות לי כשנים יפות מאוד, מהנות ומאושרות, כמובן גם עקב הולדת
שלושת הילדים. כולם החלו את חייהם בחינוך הקיבוצי על כל המשתמע מכך. לפי דרך חייהם
של עוז ועדי נראה שחינוכם גם בקיבוץ וגם בארה"ב (בית ספר דתי "הלל
תורה"). היה משובח. הקיבוץ בזמננו היה שיתופי במאה אחוז ושאף לשוויון מרבי.
בקיבוץ היו ענפי חקלאות מטעים, שלחין, בריכות דגים, פרדס, רפת, לול ודיר. אלו היו
הענפים שפרנסת הקיבוץ הייתה עליהם.
ב-1963 יסדו
בקיבוץ את מפעל הפלסטיק (פלר"ם). כעת בשנות ה- 2000, הוא מהווה כשמונים אחוז מן ההכנסות של הקיבוץ
והוא המפעל הרביעי בגודלו בתעשייה
הקיבוצית. הוא רווחי מאוד ולכן רמת יוחנן נחשב כקיבוץ עשיר. בבית הקברות
ברמת יוחנן נמצאים הקברים של ההורים של סבתא בלהה גורדון, מרדכי גורדון, ורחל
גורדון.
סבתא רבא
ברטה קליינר (גרעין-כל)
ברטה קלייר, בת פנחס ויהודית
קליינר, נולדה ב- 1914. אמא של סבא עמוס, אבא של ענת, שהיא אמא של יונתן סטיבנסון
וגורדון סטיבנסון.
הבן הבכור של
משפחת קליינר חיים נפטר מדלקת ריאות בהיותו בן 15 בשנת 1919. האח השני אברהם נפטר
בערך ב-1916. הוא היה צעיר מאחיו הבכור, כמובן. הבן שלישי משה היה
נשוי עם שלושה ילדים. הוא נספה בשואה יחד עם הוריו ומשפחתו במקום ובזמן לא ידועים. אב
המשפחה פנחס היה בן למשפחה חסידית וחסיד בעצמו.
הם התגוררו בכפר
סאדזאבקה (sadzawka) בנפת נאדבורנה (nadworna) במחוז סטניסלבוב בגליציה המזרחית. הכפר היה בשלטון אוסטרי עד אחרי מלחמת העולם
הראשונה, בערך חמישה ק"מ מהגבול ליד נהר או יובל בשם זברוג. אחרי יסוד פולין
המודרנית, ב- 1919, הכפר נכלל בתחום מדינת פולין וערים סמוכות אליו היו: סקלאט, לבוב (למברג) והעיר טרנופול. בין השנים 1920-1927 המשפחה התגוררה בעיר סקלאט ובשנות השלושים הם חזרו
להתגורר בכפר סאדזאבקה. לפי פנקס הקהילות בפולין (כרך שני, גליציה המזרחית, הוצאת יד ושם, 1980), יש להניח שיהודי הכפר הוצאו להורג על ידי הנאצים באוקטובר 1941, כשגל הרציחות
ההמוניות של יהודים הציף את האזור כולו.
ממשפחת קליינר
פנחס נותרו שתי בנות. האחת, אילנה, שהגיעה לארץ ישראל כמעפילה בשנת 1939 ונשאה לאברהם
אביבי. היא התגוררה עם בעלה ושלושת ילדיה, פנחס, עמנואל וחיה, במושבה באר-יעקב. סבתא רבא ברטה
קליינר הגיעה לארץ ישראל בעלייה חוקית עם הרשאה (סרטיפיקט בריטי) לפי רשימה שהוגשה
על ידי תנועת הנוער גורדוניה באזור גליציה. היא הגיעה לארץ ישראל בשנת 1934 לקבוצת
גורדוניה חולדה בדרך לירושלים.
עץ משפחה
שמואל
נחמה (גרעין-כל)
i
v
שמעון
ברטה (גרעין-כל)
i
v
בלהה
– עמוס, נילי, יהודית (גרעין-כל)
עוז
וסבינה, עדי ואלון (פילץ), ענת וקרייג (סטיבנסון), רותם ושי (כהן), רעות ומתן (אברהמי)
יואל ומיקול יונתן
וגורדון מיקה
סתיו, עפרי ואבנר. דניאל ואלונה
*נערך
נכון לחודש דצמבר 2013
מילון
היאחזות נח"להקמת גרעין יישובי על ידי גדוד הנח"ל ליישוב הארץ
ציטוטים
”"מכל מלמדיי השכלתי" - מכל מי שלימד אותי ממנו השכלתי ורכשתי ידע “