מאגר סיפורי מורשת

שמי רענן ליפשיץ, נולדתי בשנת 1945 בחיפה.

אימא נולדה בירושלים ואבא שלי נולד בדמשק. במלחמת העולם הראשונה הטורקים רצו לגייס את אביו לצבא אך הוא לא רצה להתגייס לצבע הטורקי כי הוא פחד שהוא ימות ממחלות. בצבא מתו יותר ממחלות מאשר ממלחמה. אשתו ציפורה הייתה אז בהריון והיא ילדה את אבא שלי בדמשק. הוא לא נולד בחיפה אבל הוא גדל שם.

הוא היה אחד מהיהודים מהראשונים בעיר. הוא היה איש ציבור. יש בחיפה בית ספר קוראים לו הראלי, ואבא שלי יוסף היה מהמייסדים ואני למדתי שם. יש רחוב על שם של אבא שלי יוסף, נתיב יוסף ליפשיץ.

הרחוב בחיפה על שם אבי מבוני חיפה העברית

אימא שלי רחל נולדה בירושלים אבא שלה וסבא שלה גם נולדנו בירושלים, ולאבא שלה הייתה חברה כמו אגד רק עם עגלות.

רענן עם הוריו בסדרפסח

סבתא שלי המשפחה שלה היה להם את הפרדס היהודי הראשון, בתל אביב. יש לנו תמונה של הפרדס בבית. הלכתי לבית ספר הראלי וגם סבא הלך אליו. אני הייתי לדי שובב ואבא שלי בא לבית כדי ספר לספר לו שהייתי שובב. ובאותו היום מורה שלימד אותו בא לבקר והוא שאל "מה יוסף עושה פה?" וענו לו "יש לו בן פה" והוא "שאל וגם הוא שובב כמוהו?". לקראת הביקור של מושל הבריטי אבא שלי שם נרקיסים בשיער, המנהל תפס אותו ואמר לו "תסתלק מכאן". אבא שלי אמר למושל "how much, how much" והבריטי נתן לו סטירה.

סבא וסבתא שלי שלחו אחד לשני גלויות עם תמונות של האנייה ושאלתי את הבן שלי "כמה הספינה הזאת שוקלת" וכל פעם הוא אמר "לא יודע 17,000,00 טון". תמיד פחדתי נורא מערבים והם היו עובדים בחניות ירקות. הם גרו בכפר ליד חיפה והיה מישהו שבא לחיפה לגנוב וממש פחדתי, עד ששמעתי שיש יהודי שהרביץ לו והפסקתי לפחד כי יהודים יכלו להרביץ לערבים.

הייתי עיתונאי קטן בעיתון שקוראים לו "הארץ שלנו", אני רציתי ללכת לעשות כתבה על תערוכה בגן האם, אבל לא נתנו לי להיכנס. באתי לשומר להראות לו את התג עיתונאי ולא היה לו אכפת הוא סילק אותי משם.

הלכנו פעם אחת ופתאום לא יכולתי להרים את הרגל ואמרתי לבת דודתי והיא צחקה ומסתבר שהייתה לי מחלה ועשו לי ניתוח במוח. לאחר הניתוח, הילדים מהבית ספר באו לבקר אותי בבית ולא רציתי שהם יראו אותי עם קרחת בראש, כי הייתה שם ילדה שאהבתי. לאחד החברים קראו מוישה והוא סיפר לי בדיחות ונתן לי להרגיש טוב.

עברנו לארצות הברית היינו שם 6 שנים וכשחזרנו גרנו בגבעתיים. היה מישהו ששאל אותי עם עברתי ניתוח מוחי ואמרתי "כן" האיש הזה היה מוישה אחרי המון שנים וזה מאוד מעניין שאחרי כל כך הרבה שנים פגשתי מישהו שהכרתי בבית ספר.

הזוית האישית

שאולי: זה סיפור מאוד מעניין, מעניין היה לשמוע איך הייתה הילדות אז.

עודד: נהניתי מהסיפור היו דברים חדשים, שלא היו בסיפור של סבתא וזה מאוד מעניין.

סבא רענן: אני מאוד מחובר להיסטוריה של המשפחה די גאה בה ואני שמח שיכלתי לספר לנכד שלי את הסיפור המשפחתי.