מאגר סיפורי מורשת

זיכרונות ילדות

אני בת ארבע, לקראת יום הולדתו של חיים נחמן ביאליק ב י' בטבת אני לומדת לדקלם את שירו "שתי בובות לי בובתיים,  צילי וגילי עימי פה – מי משתיהן יפה יותר?" אני זוכרת שהייתי גאה מאוד על שהצלחתי לזכור את שיר בעל פה.

זיכרון נוסף: בצפון כפר סבא, הוקמה שכונה חדשה בסוף שנות ה- 30 לפועלים ותיקים שהיו במושבה וליוצאי גרמניה שהצליחו לצאת ממנה וגם יהודים שיצאו מהחלק האירופי של טורקיה – שכונת אליעזר. ביום חורף גשום בשנת 1938 הביא אבי עגלון לביתנו השכור ברחוב רוטשילד – העמסנו את מטלטלינו על העגלה ונסענו לביתנו החדש בו היו שני חדרים מטבח ומרפסת. השירותים היו רחוקים מהבית בבור שחפר אבי והמקלחת הייתה גם היא מחוץ לבית.

לקראת הכניסה נקנו שתי עששיות נפט שכן חשמל לא היה – למעשה התחברנו לחשמל רק כעשור מאוחר יותר. אני זוכרת את הבוקר הראשון בו התעוררתי בבית החדש וראיתי רחוב שבו היו 14 בתים זהים זה לזה. חשבתי אז איך אדע מהו ביתי?

לשמחתי גיליתי שבחצרנו ישנו עץ שיזף גדול וכך יכולתי לזהותו בקלות. בית הספר היחיד בכפר סבא היה בצידה הדרומי של המושבה – בית ספר אוסישקין. כדי שנספיק להגיע בשעה 8 דרך הפרדסים – שכן דרך סלולה לא הייתה – היינו יוצאים לדרכינו כבר בשעה 6:30 בחום הקיץ ובקור בבוץ ובשלוליות בחורף – ללא מטריות או מעילי גשם – פעמים רבות היינו מגיעות רטובות. ההליכה המשותפת  והממושכת של ילדי השכונה לבית הספר ובחזרה ממנו יצרו חבורה מגובשת של ילדים – ניהלנו חיי תרבות בתוך השכונה.

מלכה רומנו, בת השכונה, שהייתה כבר בת 15 ומבוגרת מרובנו, הייתה אוספת אותנו כל יום שבת והיינו יוצאים ילדי השכונה לטיולים בשדות באזור. פעם אף ערכנו בהדרכתה הצגה להורינו. היא הייתה מדריכה לא רשמית שלנו – ניהלנו חיי תרבות מקומיים עשירים.

מכיוון שאימי הייתה אחת הנשים הדתיות היחידות בשכונה – היווה ביתנו מעין "מרכז דתי" מקומי במיוחד בחגים – הדלקת נרות , בניית סוכה ועוד … כל ילדי השכונה היו מתקבצים אצלנו.

סיפור חיי

אני ילידת הארץ, תאריך לידתי ה' בתמוז תרצ"א (20 ביוני 1931), בת בכורה להורי מרים ויחזקאל לאחר שנתיים נולדה אחותי רינה.

גרנו בבניין שבו היו דירות קטנות לכל משפחה בשכר דירה. הדירה הייתה קטנה  שירותים ומקלחת בחצר לרשות כל הדיירים אבל האווירה הייתה מאוד נעימה, כל הדיירים היו חברים ובימי הקיץ ישנו תחת צלו של עץ תות גדול. לאחר מכן, עברנו לשכונת אליעזר משפחתי הייתה מצומצמת  כי לא היו לנו קרובים בארץ .את מקום המשפה מלאו חברים שהיו לאמא ואבא. אני זוכרת משפחה בכפר סבא שאימצתי כסבא וסבתא ולשם הלכנו כל יום שבת לביקור. כל מקום ומקום במושבה הקטנה היה מגרש משחקים עבורנו. יצאנו לרחוב ושיחקנו.

בית  הספר היה בתחילה בבניין העירייה כיום, באולם הגדול למדו מספר כיתות. כאשר הייתי בכיתה ה', עברנו לבניין שנבנה. היינו כיתה מאוד גדולה: המורה שלנו היה לבנון שעם קום המדינה הפך להיות המפקח הראשי ללימודי חקלאות, מורה שהיה לנו כאב יצאנו איתו בערבים לטיולים ללמוד את שמות הכוכבים. טיילנו ברגל בכל הסביבה טיולים בירושלים. המורה הכניס לבית הספר מועדון חקלאי. היו לנו עיזים, תרנגולות . גם משפחתי קיבלה מהמורה עז ואת עץ הפקאן הראשון שהיה בשכונת אליעזר. היה דגש על  לימודי העם היהודי, על הקמת מדינה עצמאית ליהודים  ואהבה בלתי מתפשרת לארץ, לעם ולחברה. הרבה מאוד ערכים אנושים למדתי מהמורה, כולם כי אמא לא שילמה דמי לימוד.

שנות בגרותי

באותה תקופה, חלתה אחותי בפוליו, אבא עבד במחנות הצבא הבריטי שהיו בארץ אלו היו ימים די קשים. כאשר סיימתי את בית הספר היסודי רציתי מאוד להמשיך בתיכון. אבא הסביר לי כי אין באפשרותו לתת לי כי דבר חשוב הוא לתת לך לחם לאכול ובגד ללבוש ואם אלך לתיכון יתכן ולא יעמוד בתשלום, חברתי הטובה יצאה אז לעבוד בדואר ואני אולי אקנא בה כי היה לה כסף .בסוף, סיכם ואמר אנחנו נדבר על כך לאחר שבוע ימים. לאחר שבוע קרא לי וכאשר שמע שאני מוכנה לוותר על מותרות ורוצה ללמוד אמר נרשום אותך ושאלוהים יעזור לנו עם שכר לימוד.

בסוף כיתה יא', חלה אבי ונפטר עמדתי בפני דילמה קשה מאוד האם לסיים את התיכון או לצאת לעבודה כי לא היה מי שיעזור לאמא. אימי עמדה על כך שיסיים את  לימודי ואגשים את חלומי להיות מורה. חבר משפחתנו עזר לאימי לפתוח קיוסק סמוך לבית הספר שבו למדתי וכך התפרנסנו. כאשר סיימתי את התיכון, רציתי להמשיך בסמינר למורים אך אמצעים לא היו לי וכאן עזר לי מאוד אחד המורים, ברוך אזנייה, שמאוחר יותר היה חבר כנסת. הסידור היה שאשלם שכר לימוד כאשר אתחיל בעבודתי. למדנו ללא חופשים מכיוון שבאותה תקופה 1950 הגיעו המוני עולים לארץ עם ילדים וחסרים היו מורים. לצבא לא גויסתי כי התחלתי לעבוד בהוראה ברמת הכובש. למזלי  מנהל בית הספר בקיבוץ היה אדם שלזכותו אני זוקפת את הצלחה בעבודת החינוך.

לאחר 15 שנות הוראה בקיבוץ, עברתי ללמד במזרח כפר סבא במשך 21 שנים. זו היתה עבודה של מיזוג גלויות.

כאשר יצאתי לגימלאות, התנדבתי במשך 26 שנים במחלקת האוכלוסייה המבוגרת של העיר.

התחתני עם בן כפר מל"ל, עמוס זבאגין, שהיה בן לאנשי העלייה השנייה וממקימי המושב. סבא רבא היה חייל בגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה.

הבאנו לעולם את חזי (אבא של ליה) ואימצנו את ציפי לאחר 4 שנים. חזי הכיר באוניברסיטת חיפה את דורית שנולדה בירושלים. הם נישאו והביאו לעולם את נדב ורז אחיה הגדולים של ליה.

מוטו לחיים

"אנשים טובים באמצע הדרך" – תמיד היה מישהו, שנרתם ועזר בשעת משבר. כך עלינו להיות גם עבור אנשים אחרים. אם ביכולתך לסייע לזולת – עשה זאת באהבה.

הזוית האישית

ליה: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפור של סבתא ולהיפגש כל יום שלישי. למדתי עליה הרבה דברים חדשים ומרגשים.

פסיה: הייתה לי חוויה מאוד מיוחדת לכתוב יחד עם ליה נכדתי. לספר לה הרבה יותר פרטים באמצעות המפגשים. היה לי חשוב מאוד לראות את נכדתי מעבדת את הדברים הללו.