משואת אירופה לתקומה בישראל
אבא נפטר בשנת 1984. עד מותו לא סיפר לנו את מה שעבר על משפחתו ועל החוויות הקשות שהוא שמר בליבו. אמא סיפרה בקצרה את מה שעבר על משפחתו של אבא ועל משפחתה, כולל שלאבא ולאימא היו משפחות מנשואים קודמים עם ילדים שכולם לא שרדו את השואה. בארץ להורים היה חשוב לשמור על קשר שוטף עם מכרים ששרדו את השואה והם נהגו לשתף אותנו בביקור אצל מכרים מאוקראינה ומפולין. ידעתי שאבא היה מגיע לאזכרה שנתית בהיכל יהדות ווהלין שבגבעתיים בלי ששיתף אותנו באזכרות.
לאחר מות אבא החלטתי להגיע להיכל ווהלין בגבעתיים מתוך תקווה לקבל מידע על העיירה רפלובקה, חבל ווהלין וללמוד מה קרה למשפחת אבי בשואה. מצאתי בהיכל ווהלין ספרייה המהווה שלוחה של ספריית "יד ושם" בירושלים, מצויים בה ספרי מחקר וזיכרונות, כתבי עת, ואף אוסף סרטים בנושא השואה.
מצאתי בספרייה ספר זיכרון לזכר העיירות רפלובקה הישנה, רפלובקה החדשה, אוליזרקה, ז'לוצק והסביבה שנכתב על ידי בני העיירה ששרדו את השואה. לצערי לא הצלחתי לקנות את ספר הזיכרון, אבל הקדשתי זמן לקרוא אותו בספריה ולאחר מכן הצלחתי להגיע לעותק מקוון של הספר שקיים בספריה הציבורית בניו יורק.
בעזרת המחשב בספרייה הצלחתי לקבל מידע על המשפחה מארכיון הצלב האדום בגרמניה. כך קיבלתי תיעוד על לידתי במחנה העקורים אינרינג ועל המעבר למחנה העקורים לכפלד לקראת העלייה לארץ.
קיבלתי את מספר הטלפון של אברהם אפלבוים שהוא אחד מהכותבים העיקריים של ספר הזיכרון של העיירה והתקשרתי אליו. הוא שמח לשמוע שמתקשר הבן של יצחק רבין ומיד הזמין אותי ואת בני משפחתי לביקור בביתו. הגעתי עם אחי אברהם ואחותי נחמה ובני הזוג למפגש מרגש. בפגישה שארכה כשלוש שעות, אברהם אפלבוים סיפר על העיירה לפני השואה, על האירועים עם פלישת צבא גרמניה הנאצית, החיים בגטו וסיפורו האישי כיצד ניצל. אברהם אפלבוים הנער בנה מחבוא בעליית הגג ובליל שבת שבו התגלו סימנים לחיסול הגטו הצטופפו במחבוא כמה משפחות. בשבת השכם בבוקר נשמעו קריאות לצאת מהבתים אברהם נשאר במחבוא ולאחר חיסול הגטו הצליח להימלט. במהלך הפגישה אברהם אפלבוים הציג תמונה של נערות צעירות מהעיירה בציון שמן, אבל לגבי נערה אחת אמר שאינו בטוח שזו דינה רבין (אחות של אבא). להפתעתו אמרתי לו שאני בטוח! הסברתי שהנערה בתמונה דומה "כמו שתי טיפות מים" לאחותי נחמה בצעירותה.
לאחר ההיכרות עם היכל יהדות ווהלין ועם האנשים ששרדו את השואה, אני ובני השפחה מגיעים כל שנה לאזכרה השנתית המתקיימת בהיכל ווהלין.
אני, אחותי נחמה ובן דודי שבתאי, ביום הזיכרון בהיכל ווהלין לחללי העיירה רפובליקה
עליית המשפחה מאוקראינה
עם פתיחת שעריה של ברית המועצות יצרנו קשר עם המשפחה באוקראינה ונערכנו לקליטת המשפחה בישראל. אימא נסעה עם אחותי לפגוש את המשפחה ולאחר חזרתן נערכנו לקלוט את המשפחה הגדולה בארץ. באותם ימים הוחלט לקלוט את העולים בשיטה של קליטה ישירה, על פי שיטה זו העולים קיבלו מענקים כספיים לתמיכה ראשונית לשהותם בארץ ובאחריותם לדאוג לעצמם כולל מציאת דיור ומקום עבודה. הדירה של אימא ברמת גן הפכה להיות "מרכז קליטה". אספנו ריהוט ומיטות מחברים והבית היה מוכן לקליטת המשפחה. אימא הייתה בקשר טלפוני עם המשפחה ונערכנו לקלוט אותם בשלבים בהתאם לקצב ההגעה לישראל. כאשר הגיעה משפחה לארץ אנחנו כבר חיכינו להם בשדה התעופה בן גוריון. בתקופה זו הייתה עלייה גדולה מבריה"מ ומטוסים רבים נחתו בארץ. ניסינו לזהות את קרובי המשפחה ולאחר מכן נסענו ישירות לביתה של אימא. כך קלטנו במספר גלים את דודי מוטי ברסלבסקי ובני משפחתו וכן את בני משפחות הדודים ניסים, פולה ושורה שנפטרו באוקראינה. תוך זמן קצר מצאו בני המשפחה מגורים ועבודה ברמת גן ולאחר מכן התפזרו לאשדוד, ערד, בית שאן ועפולה.
זיכרונות ילדות
יפו
למדתי בבית הכנסת ("חדר") בכיתות א', ב'. במיוחד זכורה לי הופעת תזמורת חליליות שבה אני מופיע. יש לי עד היום תמונה של ההופעה.
גרנו ביפו בשכונת מנשייה שקרובה לים לא רחוק מהדולפינריום של היום. אהבתי ללכת לים ופעם אחת נסחפתי עם הגלים לתוך המים העמוקים ואדם מבוגר הוציא אותי מהמים. כשאימא שמעה מה שקרה, היא סיפרה לי שבאוקראינה לפני שנולדתי הזהירו אותה שייולד לה בן שעליו להיזהר ממים, כמו כן אני זוכר את מגדל השעון של יפו כשהיינו עוברים על פניו בשבתות בדרכנו לבקר את קרובי משפחה שהתגוררו ביפו.
מושב ניר עקיבא
כשהגענו למושב לא היה בית ספר אזורי ולכן למדנו במושב ניר משה הסמוך בצריף שהיה המועדון של המושב. מכיוון שלא היו הרבה תלמידים למדנו שלוש כיתות בחדר אחד עם מורה אחד. המורה חיימק'ה ראה את ההגעה לנגב כשליחות ציונית והנחיל לנו ערכים שהם לא פחות חשובים מהציונים. היה לו קשר מיוחד עם הילדים ואפילו היה משחק אתנו ג'ולות בהפסקות.
בשנת 1956פרצה מלחמת סיני ("מבצע קדש") אחד הגורמים לפרוץ המלחמה היה שיגור חוליות הפדאיון מעזה לישראל. אני זוכר פעילות של המסתננים במושב שלנו. לילה אחד הם גנבו פרות מהרפת של אחד החקלאים. בחקירת האירוע התברר שהם שהו לילה קודם בתוך ערימות החציר שבחצר לצורך תצפית לפני ביצוע הגניבה.
בכיתה ז' נפתח בית ספר אזורי במבועים שאליו הגיעו כל הילדים ממושבי המועצה האזורית בהסעה על גבי משאית. בבית הספר למדנו יום לימודים ארוך במסגרתו קיבלנו ארוחת עשר וארוחת צהריים (שלא כל כך אהבתי). לתלמידים הייתה תורנות בחדר האוכל. אחרי הצהריים היו לנו פעילויות שכללו עבודה בגן הירק ובגינת הנוי של בבית הספר וכן במגוון חוגים כמו ספורט, דרמה ועוד.
מאיה וסבא צבי
תשע"ו
מילון
משטר צנעכדי להתמודד עם המצב הכלכלי הקשה, הונהג ב-1949 משטר צנע, שבמסגרתו נקבעו הקצבות של מזון, ביגוד וריהוט לכל אזרח.
מחנה עקורים
עם תום מלחמת העולם השנייה, היו באירופה פליטים ועקורים בני כל העמים. מספרם הכולל של העקורים היה קרוב ל-8 מיליון איש. המטרה הראשונה של צבאות בנות הברית הייתה להחזיר את כל העקורים הביתה. חלק מן המחנות הוקמו במחנות ריכוז לשעבר.
מסך הברזל
הוא קו הגבול האידאולוגי אשר חילק את אירופה לשני גושים: הגוש המזרחי הנשלט על ידי ברית המועצות, והגוש המערבי בהנהגת ארצות הברית. המושג נוצר כתוצאה מהשתלטות ברית המועצות על מדינות מזרח אירופה שהתבטאה בהקמת "דמוקרטיות עממיות", והוא ביטא את הקרע בין שני הגושים ואת תחילתה של המלחמה הקרה.
ציטוטים
”סבא רבא: אבא לא דיבר על השואה. “”סבתא רבתא: העבודה מכבדת את בעליה.“