מאגר סיפורי מורשת

שמי רבקה שחם אני מתגוררת כיום בישוב שילה. הורי נולדו בפולין, אבי מעיירה בשם פולטוסק, ואמי מעיירה בשם סכוצ'ין. שם המשפחה הקודם שלי הוא הולשבר.

הורי הגיעו ממשפחות אמידות. בשואה אבי יחד עם הוריו ושלוש מאחיו ברחו מזרחה לכיוון רוסיה, הם הגיעו לווילנה סבי הלך ללמוד בבית כנסת, ושם הוא נרצח ונשרף ביחד עם בית הכנסת ויושביו.

אבי המשיך עם שאר משפחתו לכיוון רוסיה, ושם הם נשאלו אם הם רוצים לקבל אזרחות רוסית, וכשסירבו הוגלו לסיביר שם חיו בתנאים קשים מאוד. סבתי נפטרה שם מטיפוס. כשהסתיימה המלחמה אבי הגיע לאיטליה והצטרף לאניית מעפילים כ"ג יורדי הסירה. בהגיעם לעתלית הם גורשו לקפריסין ושם שהה תשעה חודשים והגיע לארץ בשנת 1947, התגייס לפלמ"ח ולאחר מכן לצה"ל. הוא השתתף כחייל במלחמת העצמאות וסיני. לפרנסתו פתח סופר קטן עם גיסו וחבר מהצבא.

אמי כילידת פולין עברה את כול זוועות השואה ולא דילגה על אף שלב. הייתה בגטו ולאחר מכן באושוויץ שנתיים וחצי.

המספר שהיה לה על היד 25678 מלווה אותי כל חיי.

אמי לא רצתה לספר לבנותיה את מה שעבר עליה. רק מאוחר יותר סיפרה לנכדים שנסעו לפולין סיפור אחד לכל נכד. אחד הדברים שלמדנו ממנה זה: חשיבות החבורה, שעזרה ותמכה בהתמודדות הקשה והבלתי נתפסת שעברו באושוויץ. אחת מהחבורה הייתה אחותה הקטנה שעברה איתה את השואה. שתיהן ניצלו עלו יחד לארץ וגרו בסמיכות זו לזאת.

אחרי שהתחתנה עבדה אמי בטיפול בילדים. להורי נולדו שתי בנות אני הבכורה ואחותי טובה ז"ל שהייתה קטנה ממני בשלוש שנים. גדלנו בבית ציוני דתי שתמך בחיזוקה ובנייתה של ארץ ישראל.

הקמת הישוב שילה

מיום היכרותי את אישי חיים דיברנו על הקמת הישוב שילה.

שבפועל שום דבר לא היה מעשי. בסוכות  1978 כשאני נשואה עם שני תינוקות: בת בגיל שנה וחצי ותינוק בן ארבעה חודשים. הצטרף גרעין שילה למבצע עלייה לקרקע של מספר גרעינים ביהודה ושומרון.

עוד לפני שעלה הטרקטור הראשון לשטח הודיעו לנו שהגיעו להסכם שגרעין בית אל ושילה עולים ליישוב עופרה. במהלך החג, גרעין בית אל עבר לחטיבת איו"ש בגלל הסכם עם הצבא, שמקימים ישוב רק בבסיס צבאי וגרעין שילה נשאר בעופרה. גרנו בבית ספר שדה שהיה  בסיס ירדני נטוש. כל משפחה קיבלה חדר ארבע מיטות קומותיים, שרותים ומקלחת בקצה המבנה.

בתחילת חודש טבת קיבלנו שבעה קראוונים והתחלנו להתארגן לעלייה לקרקע בשילה.

ב א' שבט החלטנו לעלות לקרקע בכיסוי של מחנה חופרים בעתיקות שילה. הגיעו שבע משאיות העמסנו עליהם את הקראוונים על תכולתם ונסענו לשילה דרך הכפר תורמוס עיה. מספר גדול של מתנדבים חיכה לנו במקום ותוך יום הוצבו הקראוונים והוקמו תשתיות. המים חוברו למיכל גדול והחשמל לגנרטור. מבנה הבזיליקה רוצף נאטם בחלונות וכוסה בגג אזבסט. בשבועיים הראשונים התבססנו במקום שבע משפחות ועשרים בחורי ישיבת ברית שלומי, רחוקים מעין התקשורת.

בט"ו בשבט ערכנו טקס הנחת אבן פינה, קביעת מזוזה למבנה הבזיליקה ונטיעות. הגיעו לטקס הרב צבי יהודה, גאולה כהן, חנן פורת ועוד אישי ציבור חשובים. משלב זה שהקמת הישוב פורסמה הוצפנו בתקשורת שניסתה להוכיח שאנחנו לא מחנה חופרים בתל שילה אלא ישוב לכל דבר. במשך שנה וחצי לא זכינו לעזרה  ולתמיכה ממשלתית למרות שבגין היה ראש הממשלה.

התנאים הפיזיים היו לא פשוטים אך בגלל שהאמנו בצורך הגדול של חידוש ההתיישבות  בשילה מקום בו שכן המשכן שאבנו כוחות נפשיים שחיזקו אותנו להתמודד עם המציאות הלא קלה.

אחרי שנה וחצי, הניחו מחבלים מטען על גדר הקונצרטינה שהקיפה את הישוב. המטען התפוצץ, וב״ה לא היו נפגעים. אבל הפיגוע עורר את הממשלה ובגין הבין שאי אפשר להשאיר ישוב יהודי ללא מים, חשמל, וטלפון. וכך בעצם זכינו להכרה שהביאה לתנופה גדולה מבחינת מבנים חדשים והקמת תשתיות בישוב.

כדי לחזק את אחיזתנו בקרקע, התחלנו לגדל כלניות, הדסים, בצל לזרעים, והבאנו עדר צאן שרעה באזור והוכיח אחיזתנו בקרקע.

הישוב גדל והתפתח וסביבו הוקמו ישובים נוספים שיצרו את גוש שילה שכולל אחד עשר ישובים: עלי, מעלה לבונה, גבעת הראל, גבעת הרואה, שבות רחל, אחיה, קידה, אש קודש, עדי עד, והיישוב החדש עמיחי, של מפוני עמונה, כיום הישוב שילה מונה כ400 משפחות, ישיבת הסדר, מכינה קדם צבאית, ישיבה תיכונית ובתי ספר אזוריים לבנים ולבנות שזכיתי לחנך בהם 25 שנה. כמו כן יש תלמודי תורה, גני ילדים, מעונות וכן מרכז טיפולי אזורי לילדים ובוגרים שהוקם ע"י אחותי ז"ל, טובה מושקוביץ.

החקלאות במקום משגשגת, עם כרמי ענבים ליין, כרמי עצי זית, מטעי נקטרינות ודובדבן ,פרחים ליצוא ,פטל  ושאר פירות יער. כמו כן אזור תעשייה גדול ובו בית הבד משק אחיה המפיק שמן מעצי הזית באזורנו.

חלום הישוב לחפור בעתיקות שילה התגשם ולאחר כמה עונות חפירה עם תגליות מרעישות נפתח אתר "שילה הקדומה". מקום שוקק חיים המושך אליו כל שנה עשרות אלפי מבקרים מכל העולם.

שאני מסתכלת לאחור אני מרגישה צורך להודות לקב’’ה שזיכה אותנו לשוב להפריח ולבנות את נחלת אבותינו ולגדל כאן במקום המדהים הזה את ילדנו ונכדנו.

בסרטון שמצורף תוכלו לשמוע את המנון הישוב שילה עם תמונות יפות מהישוב!

הזוית האישית

רבקה: מיזם תכנית קשר הרב דורי, הוא רעיון מדהים של מפגש עם עצמי ועם בני נוער המשתוקקים לשמוע את ההסטוריה ממקור ראשון. עבדתי עם הלל רבינוביץ', בחור משקיע ומתמיד, שגילה התעניינות וידע בנושא כתיבתי. אפילו גילינו שאבי ז"ל וסבא רבא שלו גרו באותה עיירה בפולין. אני רוצה לציין שהאווירה בקבוצה כולה הייתה משפחתית מחבקת ותומכת. תודות לעומד בראש דוד אפטר. מקווה שהתכנית תמשיך ותגדל, יישר כח!

הלל: נהניתי מהמפגשים תמיד היה מעניין לשמוע את הסיפורים של רבקה ושל שאר הותיקים. אני גר בקידה וזה מעניין ללמוד איך כל הישובים באזור שלנו התחילו – עם הקמת שילה.