מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

משואה לתקומה – סיפורו של יהודה אברמוביץ

יהודה אברמוביץ ונכדו אופיר
יהודה אברמוביץ, הוריו ואחיו
סיפור על מלחמה והתיישבות

קוראים לי יהודה אברמוביץ, נולדתי בשנת 1951 בישראל, במושב עין עירון. אספר את סיפורי.

הוריי שרדו את השואה, הם היו במחנות עבודה וכפייה. אבא שלי הגיע ממשפחה דתית ואמידה בת תשע נפשות, זוג הורים ושבעה ילדים. ממשפחתו שרדו את השואה רק חמישה ילדים. בבית סבי, שהיה בעיר פיוטרקוב בפולין, עסקו בעסקי בשר וחקלאות. כיום אין יהודים כלל בעיר, אך העירייה משמרת באופן יפה מאוד את בית הכנסת הגדול ששימש את היהודים לפני המלחמה. בשנים האחרונות ישנם קבוצות של צאצאי יהודי פיוטרקוב שיוצאות לבקר בעיר ובבית הכנסת.

בזמן שהמלחמה פרצה אבא שלי היה כבר נשוי ואב לשני ילדים שאמם והם לא שרדו את השואה. לאחר המלחמה ההורים שלי הכירו ונישאו. לאחר שנה נולד אחי, דוד, כשהם היו עדיין על אדמת גרמניה. בשנת 1948 עלו הוריי לארץ אחרי הפלגה ארוכה ומייגעת. בהגיעם לארץ הופנו למעברת פרדס חנה, שם במעברה שררו תנאי מחיה קשים. באוהל אחד שיכנו מספר משפחות עם ילדיהן. לאחר תקופה מסוימת במעברה הוריי עברו למושב עין עירון שליד פרדס חנה וזאת לבקשת אבי שרצה מאוד לעבוד את האדמה ולעסוק בחקלאות.

בשנת 1951 נולדתי במושב עין עירון. הילדות שלי לא הייתה קלה, גדלתי בבית להורים ניצולי שואה והיה עלי להתמודד עם התנהגויות ומצבי רוח משתנים. היות והוריי עסקו בחקלאות ובמשק החי שכלל רפת, אני זוכר את עצמי לפני יציאתי לבית הספר, הייתי צריך לחלוב את הפרות באופן ידני, וזה אומר שהייתי צריך להיכנס מתחת לפרה עם דלי ביד ולחלוב אותה. לא פעם קרה שלאחר שסיימתי את החליבה הפרה בעטה בדלי החלב ושפכה אותו. לאחר שסיימתי את החליבה התקלחתי והלכתי לבית הספר. בית הספר היה מרוחק מביתי ונסעתי אליו בהסעות תלמידים. זה אומר שאם איחרתי להסעות הייתי צריך לצעוד לכיוון בית הספר.

יהודה אברמוביץ, הוריו ואחיו

תמונה 1

לצבא התגייסתי בשנת 1969 לנחל המוצנח. לאחר הטירונות עברתי קורס צניחה ויצאתי להקמת ישובים בבקעת הירדן ורמת הגולן. בישובים אלה היינו צריכים לעבוד ולהקים אותם מהיסוד. גם את המבנים וגם את תשתית החקלאות שלא הייתה מודרנית כמו היום. עבדנו קשה מאוד בשמש הקופחת ובגשמים העזים ולא נשברנו. את כל זה ספגנו במשך שנות ילדותינו שלא היו קלות ובתנאים קשים מאלו ששוררים היום. לאחר שהשתחררתי מהשירות הצבאי יצאתי ללמוד חינוך והדרכת נוער.

בשנת 1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים. המלחמה פרצה בצהריי יום הכיפורים וזה היה מזל גדול ולטובתנו כיוון שכל החיילים שהו בביתם בעקבות הצום. אני יצאתי מביתי למלחמה לבוש בבגדים קצרים ונעול בכפכפים. את הימים הראשונים למלחמה נלחמתי ברמת הגולן לבוש בביגוד קצר ונעול כפכפים עד שמצאתי משאית שלל סורית מלאה באספקה של ביגוד והנעלה. כך המשכתי להילחם ברמת הגולן עד שנתבקשתי לעבור ולהילחם בחזית הדרומית עם גבול מצרים. לאחר תשעה חודשים השתחררתי מהמלחמה וסיימתי את לימודיי.

לאחר שסיימתי את הלימודים עבדתי בחינוך מיוחד במוסדות של נוער קשה ועבריין במשרד העבודה והרווחה. בתקופה זו הוכשרתי גם כחובש ונהג אמבולנס במד"א. בשנת 1979 התחלתי לעבוד במשרד הביטחון עד לפרישתי לגמלאות. לאחר פרישתי מהעבודה הוכשרתי כמדריך טיולים בחו"ל ועסקתי בטיולים בארץ. לאחר מכן היות ואני לא בנוי ומסוגל להסתובב בחוסר מעש הוכשרתי ועסקתי בתיווך. כיום אני אב לארבעה ילדים וסב לשמונה נכדים.

הזוית האישית

אופיר (נכד): שנינו נהנינו מאוד לשבת ולכתוב את הסיפור והיה לנו יותר זמן איכות ביחד. אני רוצה לאחל לסבי שיחיה עוד הרבה שנים בבריאות ובשמחה ושיישאר כדי להיות סבא רבא.

יהודה (סבא): אני מאחל לנכדי שיגדל להיות אדם טוב לזולת. שכל הסובבים אותו ירבו ממנו נחת והעיקר הרבה הרבה בריאות.

מילון

עבודה וכפייה
עבודה בפרך בתנאי עבדות והשפלה

ציטוטים

”יצאתי מביתי למלחמה לבוש בבגדים קצרים ונעול בכפכפים“

הקשר הרב דורי