מאגר סיפורי מורשת

שמי מרי אהרון, נולדתי בפרס (איראן). עלינו לארץ מפרס, התגוררנו בשער העלייה כשלושה חודשים. כשהיינו שם בדקו אותנו וריססו אותנו בדי.די.טי. לאחי ששון שהייתה לו בלורית אמרו שיש גזזת שזאת בעצם מחלת עור בראש, גילחו לו את הראש ופעמיים בשבוע שמו לו זפת מורתחת על הראש, למרות שלא הייתה לו שום מחלה באמת. לאחי בנימין אמרו שיש בעיית מחלת עיניים (טרחומה) אך גם לו לא באמת הייתה מחלה. לאחר שלושה חודשים אמרו לנו להשאיר את שני אחיי בבית החולים (הם היו בני 5 ו-9) ולעבור לקריית שמונה והוריי לא הסכימו לכך. באותה תקופה  שמענו שחטפו ילדים תימנים, אז אמי לקחה את שני אחיי שהיו בבית החולים ואת אחותי הקטנה ונשארה אצל חברתה. סבתי, אבי ואני נסענו לקריית שמונה וקיבלנו שני צריפים ורק לאחר ארבעה חודשים אמי ואחיי הצטרפו אלינו.

סיפור קריית שמונה: הייתי עם אבא בצריף וסבתא שהתה בצריף הסמוך לנו. אבא הלך לקבל עבודה אך אמרו לו שהוא מבוגר מדי. הייתי בת 13 והייתי צריכה להתחיל לעבוד. אני ועוד חבורת בנות בגילי היינו יוצאות ב-4 לפנות בוקר לבית הלל ומטולה לחפש עבודה ולהביא פרנסה הביתה ובערב חוזרות. הכל עשינו ברגל, במשך שלוש שנים עבדנו כך. כל יום ברגל עד מטולה וחזרה. לא הייתה תחבורה.

כתבה בה אני מופיעה

בכתבה זו מסופר עליי, מרים, ועל כך ששברתי שיא עולמי חדש ברשות פיתוח החולה.

המחייה הייתה קשה מאוד, וחיכיתי כל יום להגעתה של אימא. כשהיא חזרה עם אחיי היו איתה אישורים לבית הספר. אחיי למדו בבית ספר מחוץ לעיר בכפר הרוא"ה (וגדלו להיות מורים). נהיינו שוב משפחה נורמלית. כעבור עשרה חודשים נולד ילד חדש למשפחה: יעקב ברוך, אשר גדל להיות חתן של הרב עובדיה יוסף, והוא רב בעצמו של מודיעין ורעות, אבא לשישה ילדים. בהתחלה אמי רצתה לעשות הפלה בגלל המצב הקשה שהיה באותה התקופה בקריית שמונה.

בשנת 1959 התחתנתי ושנה לאחר מכן נולד לי ילד, שמו חיים. בהתחלה היו חיים טובים ושקטים לאחר מכן כשכבר נולדו לי כמה ילדים, פיתחנו שגרת חיים ומשפחה. המצב היה קשה מאוד מבחינת הבטחון מה שערער את כולנו. היו הרבה הפצצות ולא היו בתקופה זו פאלפונים. לא ידענו מה קורה. בחגים יצאנו מהעיר כדי  להנות ולא להיות בלחץ מההפצצות שהיו כל הזמן. בסוף שנת 1984 החלטנו לעזוב את קריית שמונה ולעבור ליבנה. ביבנה התגוררנו שבע שנים ולאחר מכן עברנו לנתניה. בנתניה עבדתי בבית חולים ע"ש לניאדו כאחראית מטבח.

הזוית האישית

ספיר: חוויתינו המשותפת הייתה מהנה ומלאה בלמידה, מרי למדה הרבה עליי ואני לדתי המון עליה, על ההיסטוריה של המדינה ועל ההיסטוריה שלה. שתינו שמחנו מאוד שזכינו לעבור פעילות זאת ביחד וצברנו חוויות שלא היינו חוות באף תוכנית אחרות, ומאוד מודות על כך.

מרי וספיר