מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בדצמבר 1942 בצפון רומניה בעיירה בשם פיטרה-ניימץ. ארבע שנים לפני נולד אחי. בעיירה היו מחצית מהתושבים יהודים.

הקהילה היהודית הייתה עשירה וביחסים טובים עם הגויים. כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, לקחו הגרמנים את היהודים לעבודות כפייה. גם אבי היה בין אותם יהודים. לאחר שנה חזר חולה ומצבו הידרדר. היה לנו מזל כי יהודי העיר פייטרה ניימץ היו מוגנים על ידי שליטי המקום ולכן לא נשלחנו למחנות מוות או כפייה כמו שקרה ליהודים באזורים אחרים ברומניה.

 

לאחר המלחמה 1946 עד ל1947 היה רעב קשה בכל אירופה וגם ברומניה. בתקופה זו עלו לישראל בעיקר צעירי רומניה. המשפחות התחילו לעלות רק כאשר הוקמה המדינה . אנחנו עלינו לארץ כמשפחה בשנת 1950. השיט בים לא היה כיף כי עלינו בספינה ישנה ומתנדנדת.

 

המדינה לא הייתה ערוכה לקליטתם של כל כך הרבה עולים ולא היה מקום ודיור לכולם. שהינו בתחילה שבעה חודשים במעברה. לעיר באר-שבע הגענו בשנת 1950. כל שתי משפחות קיבלו אוהל אחד. יחד אתנו התיישבו בבאר שבע עולים מפרס ומצרים. בזמן קצר הסתדרנו ומאוחר יותר קבלנו דיור נורמלי.  מכיוון שבבאר שבע היו קרבות במלחמת העצמאות לא נאספה עדיין תחמושת מהדרכים ולכן היה מאוד מסוכן ללכת .

 

לבית הספר הלכנו עם מלווה מבוגר. המלווה דאג שלא נרים את התחמושת. גם בדרך חזרה מבית הספר הלך איתנו אחד מההורים. למורה בכיתה היה מאוד קשה ללמד כי הילדים היו מכל מיני תפוצות ולא הייתה שפה אחידה. היה צריך ללמד אותנו עברית. מאוחר יותר  נפתח בית ספר שנקרא "החווה " מול הבית שלנו והתחילו להגיע מורים לבית ספר. בתור ילדים למדנו חצי יום וחצי יום ניקינו. הכול היה מלוכלך. אחרי ארבע שנים בנו לנו מועדון שהיו בו משחקי גולף, כדורגל, כדורסל, טניס ובריכה . שיחקתי כדורגל ופעמים רבות חזרתי פצוע וזב דם. אבא שלי לא כל כך אהב את זה ולכן יום אחד כששיחקתי הוציא אותי.  שיחקתי שש  שנים כדורגל ואז עברתי לשחק במשך ארבע עשרה שנים כדורסל.

 

בתקופת היותי ילד לא הייתה טלוויזיה ולכן כל חיינו סבבו סביב משחקי הספורט. גם הורינו היו שותפים ובאו לעודד אותנו. לאחר שסיימתי בית ספר עבדתי  במפעלי ים המלח. בגיל שמונה עשרה התגייסתי לצבא לשייטת. התאמנו קשה במשך שמונה חודשים. האימונים כללו משחים ואימוני כושר.  בין האימונים עברנו מבחנים לצערי לא עברתי את המבחנים כי הייתי רזה מדי . משם עברתי לשרת בשריון וגם זה לא היה קל. כי רצנו והתאמנו הרבה.

 

לאחר השירות  הצבאי חזרתי לבאר שבע. היינו חבורה מגובשת . עבדתי כארבע שנים בכור שבדימונה. לאחר מכן החלטתי ללמוד באוניברסיטה שהוקמה בבאר שבע בשנת 1968. באוניברסיטה הכרתי את אשתי מלכה שלמדה בבית ספר לאחיות  בבאר שבע. בשנת 1967 רצינו להתחתן אבל דחינו את החתונה בשלושה חודשים בגלל מלחמת ששת הימים.  בשנת 1969 נולד לנו ילד ראשון בשם רונן אחרי ארבע וחצי שנים נולדה רווית. עברנו לקיבוץ בית השיטה שם עבדתי במפעל "זיתא". בקיבוץ נולדו לנו התאומים תומר וחיים.  חיים על שם של אחיה של אשתי והשני תומר .