מאגר סיפורי מורשת

חיים שבתצלום התמונה שחור לבן כילד עם הוריו, נולד בשנת 1947 בוולבז'יך בפולין.

 

 

בשנת 1954 הלך לבית ספר יסודי. בשכונה עצמה היו לו 3-4 חברים וחיים היה היהודי היחיד בשכונה כל השאר היו נוצרים, חבריו לא ידעו שהוא יהודי. באותו זמן לקהילה היהודית בוורשה היה מרכז תרבות שבו היו הרצאות למבוגרים, הייתה טלוויזיה אחת וחוגים לילדים. באותה תקופה לא היה מקובל להשאיר ילדים עם מטפלת.

 

בזמן הפעילות למבוגרים חיים היה נירדם משעמום בהרצאות. לילדים היו חוגים של ריקודי עם בהם השתתף. בית ספר יסודי בפולין סבא חיים למד בבית הספר מגיל 7 עד 10 (מכיתה א' עד ד' )מכיוון שעלה לארץ. בבית הספר הייתה מקובלת תלבושת אחידה לכלל התלמידים. לכל תלמיד היה ארון בגדים משלו בו שמר את התלבושת ונעלי ספורט. חיים הצטיין בקריאה בפולנית והרבה פעמים המורה הייתה קוראת לו שיקריא את הסיפור לכיתה במקומה. אחרי הלימודים לא היו אספות כיתה או פגישות מחוץ לבית הספר. בכיתה ג' חיים נבחר לתלמיד מצטיין של הכיתה ובתור פרס הלך לאירוע חגיגי שהתקיים ב"ארמון התרבות" במרכז וורשה.ב

 

בית הוריו דיברו יידיש ואתו דיברו בפולנית כמו כן מלבד העיתון הפולני קראו הוריו עיתון ביידיש שהיה מעדכן על הפעילויות היהודיות בעיר. חבר שהיה מגיע אליו הביתה לשחק והיה שומע אותם מדברים יידיש או רואה את העיתון ביידיש היה שואל אותו מה זה?חיים היה אומר להם שהשפה הזאת היא סינית וכל זה בכדי שלא ידעו שהוא יהודי. בכיתה ד' ממשלת פולין החליטה על לימודי דת נצרות חובה בבתי ספר. לימודים אלו הועברו ע"י כומר בשיעור דת. כל מי שהיה יהודי חייב היה לצאת מהכיתה ואז גילו כולם שהוא יהודי וזה היה מאוד לא  נעים. כך גילה חיים שישנם עוד שני יהודים בכיתה.

 

חוויות מהילדות

אצל הנוצרים מקובל כאשר נכנסים לכנסייה או עוברים ליד פסל של ישו או מרייה הקדושה צריך להצטלב או להוריד את הכובע.  חיים היה הולך עם קבוצת תלמידים מהכיתה לטיול  והיה רואה מרחוק פסל או כנסייה הוא היה מוריד מראש את הכובע כדי שלא יצטרך להצטלב או להוריד את הכובע לפני פסל ישו.

 

בחופשות קיץ היו שולחים אותו מדי פעם לקייטנה שכמובן כולם היו שם גויים ולכן היה צריך להסתיר את הזהות היהודית שלו כאם לא, היו מפלים ומחרימים אותו. הבעיה העיקרית הייתה ברחיצה משותפת כיוון ששם היה אפשר לזהות שעשו לו ברית מילה וכך היו מבינים שהוא יהודי. הבעיה השנייה הייתה לפני השינה שאז כל גוי מתפלל במיטה לפני שהוא הולך לישון. על מנת להימנע מהאי נעימויות הללו חיים היה נכנס לישון ראשון כדי שילדים לא יבחינו שנכנס לישון בלי להתפלל והוא היה מתרחץ בתחתונים שזה היה גם מקובל על הגויים. לחיים היה קל להתחזות לגויי כיוון שהיה לו מראה של "שייגץ" (בלונדיני עם עיניים בהירות).  

 

העלייה לארץ

עליה לארץ הייתה מוורשה ברכבת דרך פראג לווינה ומשם לאיטליה. חיים ומשפחתו הגיעו לארץ באווירון ב- 01.05.1957 משם הסיעו אותם באוטובוסים לקריית גת. הם הגיעו בלילה וקיבלו "פחונים". רוב האנשים ראו את זה ולא היו מוכנים לרדת מהאוטובוסים. האחראי של האוטובוס היה נציג של הסוכנות היהודית וכדי לשכנע את כולם לרדת אמר שלמחרת בבוקר יבואו ויעבירו אותם למגורים אחרים, כמובן שבבוקר אף אחד לא הגיע והם התחילו להתרגל לסביבה החדשה. כל הציוד עדיין לא הגיע מפולין ולכן הם קיבלו ציוד מינימלי כמו סכו"ם צלחות מפה ו"פתיליה" לבישול, את אחיו התינוק היו רוחצים בתוך קערה.

 

סבא חיים, התחיל ללמוד בכיתה ד' והלך לבית הספר החילוני החדש. ביום הראשון ללימודים תוך כדי שיעור בכיתה הם חטפו מבול של אבנים ישר לתוך הכיתה וכמובן כל הזכוכיות נופצו וכל התלמידים נצמדו לקירות והתחילו לזרוק אבנים בחזרה. בדיעבד הסתבר שבית הספר החדש הובטח לתלמידים בבית הספר הדתי ולכן התחילה "מיני מלחמה". בבית הספר קודם כל למדו שיעורי עברית. אחרי מספר חודשים עברו חיים ומשפחתו מהפחונים ל"רכבות מדיקט". אחרי שנה עברו מקריית גת לנחלת עדה שכונת עולים ליד הרצליה שם למד חיים בכיתה ה' בבית ספר ויצמן . היו חמש כיתות שחולקו לשתי כיתות של צברים, שתי כיתות ובהם רק עולים חדשים וכיתה אחת מעורבת. חיים היה בכיתה שבה היו רק עולים חדשים מכל מיני תפוצות כמו פולנים, מרוקאים וטריפוליטאים.

 

בגלל הבדלי התרבויות היו הרבה סכסוכים (מכות). אחרי שנה חיים ומשפחתו עברו לחולון כיוון שאביו מצא עבודה במפעל חמת באזור. שם גרו בשיכון של שתיים וחצי חדרים שכל שכניו היו אף הם עולים חדשים. בחולון חיים למד בבית ספר כצנלסון בכיתה ו' שהיה בית ספר חדש ולכן היה מחזור א'. בתקופה זו התחילה ההשתלבות החברתית בין העולים החדשים שהיו כולם מפולין לבין הצברים. בתחילה באופן טבעי כל העולים הפולנים היו חבורה אחת בגלל בעיות שפה. בכיתה היו 55 תלמידים וליד כל שולחן היו יושבים 3 תלמידים. חיים ישב עם שני צברים שעד היום הם נשארו חברים ושניהם עזרו לו מאוד בעברית ובהשתלבות החברתית.

 

ההשתלבות העיקרית של חיים הייתה דרך שיעורי ספורט השתתף בנבחרת כדורגל ומחניים של הכיתה והצטיין באתלטיקה.  בגיל 13 כמקובל ערכו לחיים בר מצווה כולל עלייה לתורה. חגיגת הבר מצווה הייתה לכיתה בלבד ונערכה בבית שאליו הוזמנה הכיתה. המתנה שקיבל מהכיתה הייתה ספר קריאה. 

 

תשע"ו