מאגר סיפורי מורשת

אני יליד הארץ. כשאני הייתי ילד לא היה לנו מחשב, לא הייתה לנו טלוויזיה, לא היה לנו סמארטפון.  היה לנו בדיוק אותו זמן והיינו צריכים למלא את הזמן הזה בעיסוקים שונים.

גידול בע"ח היה עיסוק חביב מאוד, אחרי שהקמנו שובך לתפארת, רצינו עוד משהו מיוחד.

אנחנו, זו שלישית ילדים שובבים, חברים טובים, שמואל כץ, יונתן ארנון ואני.

פנינו ליהושע, שהיה זיאולוג ושאלנו איזה חייה אנחנו יכולים לגדל.

הוא הציע לנו עורב אפור. שאלנו מה עושים?

הוא אמר שקודם כל צריך לחפש קן של עורב ביער, צריך לעקוב אחרי מעוף העורב ביער ולזהות את הקן.

עלינו מיד ליער למעקב עורבים.

הסיפור היה לא פשוט, מדי פעם ראינו עורב והיינו מנסים לעקוב אחריו אבל זה לא "היה קונץ" כי העורב היה עף לו בקלילות בגובה ואנחנו היינו צריכים לרוץ אחריו בין שיחים, קוצים וסלעים. בדרך כלל הוא חמק ונעלם.

העקשנות משתלמת ולאחר לא מעט שעות של מעקב הבחנו שעל עץ מסוים שצמרתו הייתה גבוהה במיוחד, העורב מרבה בנחיתות.

אמרנו שנבדוק ואני שהייתי המטפס עצים הטוב ביותר בחבורה עליתי למעלה.

זה היה עץ אורן ענק, שהגיר שרף רב על הגזע ומיד ידיי נעשו שחורות ודביקות מהשרף הרב.

ככל שעליתי יותר גבוה וקרבתי לצמרת היה נראה לי "בינגו" מצאנו קן! צעקתי למטה, יש קן.

בעודי צועק התרומם עורב גדול וברח.

עליתי אל הקן הצצתי לתוכו וצעקתי לחברי "חמש ביצים".

השמחה היית גדולה, ירדתי במהירות ובזהירות למטה ורצנו ליהושע הזואולוג.

צעקנו לו בהתרגשות שמצאנו קן עם חמש ביצים.

מה עכשיו? אמר יהושע: כל שבוע תעלו אל הקן ותבדקו עם הביצים בקעו, משך הדגירה 3 שבועות.

אנחנו כל שבוע עולים ליער ובודקים, בשבוע הראשון לא בקעו וכך גם בשבוע השני.

בשבוע השלישי חמישה גוזלים חיכו לאימם.

ההתרגשות הייתה גדולה, שוב רצנו ליהושע ואמרנו לו: הביצים בקעו מה עכשיו?

הוא אמר שאלינו לחכות 10 ימים כדי שהגוזלים יגדלו ויתחזקו.

ואז קחו לכם גוזל אחד.

בינתיים תכינו לו קן מרופד, מוגן מחתולים.

כשהגיע העת הכנו לנו סלסלה מרופדת עם חבל ארוך שקשור אליה, את הקצה השני של החבל קשרתי למכנסיים שלי והתחלתי לטפס על העץ.

כאשר הגעתי אל הקן משכתי את הסלסילה למעלה ואז הייתה בעיה את מי לבחור?

בחרתי את הכי חזק והנחתי אותו בסלסלה ושחררתי את החבל לאט לאט, עד ששמעתי את הקריאה למטה מחברי "הגיעה".

ירדתי ומיהרנו ליהושע. שאלנו אותו: "מה עכשיו?"

הוא אמר לנו: "בואו אני אראה לכם". בדרך אספנו תותים, תולעים ועוד.

ואז שהגוזל היה בקן שהכנו לו, יהושע נתן מכה לקן שמדמה את נחיתת הוריו העורבים.

הגוזל פער פה גדול ויהושע זרק אוכל לפיו של הגוזל ובמקביל הגוזל הפריש.

לאחר מיכן ניקינו את הקן.

מאוחר יותר נתנו לו את שמו: ג'ימי.

מאז כל זמן פנוי שהיה לנו האכלנו אותו וניקינו אחריו.

הגוזל גדל מיום ליום והחליף את פלומתו לנוצות כאשר התחיל  לנופף בכנפיו פחדנו שהוא יברח.

שוב הלכנו ליהושע ושאלנו: "מה עושים?"

הוא אמר שאין לנו מה לדאוג: "העורב לא יברח מיכם.

אתם גידלתם אותו והוא חושב שאתם הוריו."

ואכן גם כאשר התחיל לעוף הוא לא ברח והיה ידידותי מאוד עם כל ילדי חברת הילדים.

הזוית האישית