מאגר סיפורי מורשת

יחזקאל (חזי) חוה,  נולד בשנת 1938, בעירק בעיר בצרה. חובב טיולים בארץ ישראל ומוזיקה קלאסית ואופרה, לבלות במסעדות ולהיפגש עם חבריו. אוהב אוכל ביתי ובעיקר מאכלי ים.

ביום ההכרזה על מדינת ישראל הייתי בטהרן, במחנה מעבר. היינו מספר רב של ילדים למשך שלושה חודשים. העלו את כולנו יחד למטוס ומשם הגענו לישראל לשדה תעופה בלוד. הייתי סה"כ בן 9 וחצי כשהגעתי ארצה. בת משק קיבלה את פנינו כשבידיה הייתה רשימה של כל הילדים שהיו איתי במחנה. כשהיא קראה בשמי עליתי יחד עם חבריי לרכב ומצאתי את עצמי בקיבוץ דפנה שבצפון הארץ. הקיבוץ היה פורה בעצים ובצמחים, כשהייתי מתעורר בבוקר הייתי שומע את ציוץ הציפורים. האנשים היו ציוניים, מלח הארץ מושרשים במדינה. חייתי בקיבוץ כמו מלך, הייתי הילד היחידי שלא נולד שם ולכן נתנו לי כתף חמה והתייחסו אליי כמו משפחה. בכל בעיה או קושי היו עוזרים לי. שום דבר לא מנע ממני לעבוד קשה, הייתי חרוץ מאוד ונלחמתי על העתיד שלי עד הגיוס לצבא.

כשהייתי בטהרן, הגיעו אל ביתנו אנשים והודיעו לנו שהוקמה מדינה יהודית בישראל. אך רק עם הגעתי ארצה הבנתי במה מדובר, המדינה הייתה מאוד קטנה, עוד לא מפותחת וזקוקה עבודה רבה כדי לספק לתושבים בה רווחה וחיים נוחים. כשהלכתי לבקר את אמי שגרה בבאר שבע הייתי צריך להקדיש לכך 14 שעות. נסעתי באוטובוסים שהיו מתקופת המנדט הבריטי שהתקלקלו בלי סוף, היום דבר זה לא היה עולה על הדעת אתה מגיע ממקום למקום במהירות, כשהייתי מגיע הייתי רואה שאמי ואחיי שהיו ישנים על מזרני קש והבית שלהם היה מאוד קטן.

בבית אמי היה עוני! סירים מפח, מזרונים מקש, פתיליה, מגהץ שהיו שמים בו גחלים והוא היה כבד מאוד, לא היו מכשיריי חשמל בכלל! אנחנו היהודים העם היחידי שמשחזר את החירות שלנו כל שנה בחג הפסח. רק אנחנו עם אחד שמתמודד עם הקשיים עם שמכיר את כוחותיו וזוכר שהוא עם חזק.

הקריירה הצבאית: רוב הקריירה הצבאית שלי הייתה סודית, 30 משנות חיי הייתי בחיל המודיעין ביחידה 8200 שם שירתי בתפקיד קצין. היו מספחים אותי למוסד והיינו עושים דברים סודיים. ליחזקאל שישה ילדים ושבעה נכדים.

הזוית האישית

לשמוע את הסיפור, נתן חוויה אחרת של חיבור לישראל ולדברים שמישהו צריך לעבור, כדי להגיע אל הארץ שלנו, שבה נולדנו ועבורנו היא ברורה מאליה.