מאגר סיפורי מורשת

לסבתא שלי קוראים מלכה. מקור השם שלה הוא מילקה, על שם סבתא של אבא שלה. בבית הוריה שם החיבה שלה היה מימי, וכשאבא שלה רצה לפנק אותה, הוא קרא לה מוצה. כשעלתה ארצה, מי שרשם אותה בתעודת הזהות, לא הכיר את השם מילקה ורשם אותה בשם מלכה. עד היום היא מלכה המלכה!

שם המשפחה של סבתא שלי עכשיו הוא איסטרין- זהו שם מקורי מנישואים, והוא שם יחיד בארץ הכתוב בצורה זו.בבירור שערכו במשפחה של סבא שלי, מסתבר שזהו שם של נהר בפולין. סבתא שלי התחתנה לפני 54 שנים, ואז היה מקובל לשנות לשם המשפחה של הבעל.

שם המשפחה הקודם שלה היה לוי, שהוא אחד משנים עשר השבטים. זהו שם נפוץ בקרב יהודי גירוש ספרד.

העלייה לארץ

סבתא נולדה בסופיה, בבולגריה, והיא הבת הבכורה במשפחה. היא עלתה לארץ באונייה בשנת 1949, כשהייתה בת שנתיים משום שהוריה היו ציונים שאהבו את ישראל, וכיהודים, החליטו שזה המקום שעליהם לגור בו. סבתא הרגישה את קשיי הקליטה רק דרך ההורים, מפני שלהם היו קשיי שפה והרגלים שונים משל הישראלים. סבתא מההתחלה, גדלה והתחנכה כאן, אז היא כמעט "צברית". מקום המגורים לא נבחר על ידי ההורים של סבתא. הם הועברו למחנה אוהלים בפרדס חנה, ומשם, בעזרת קרוב משפחה, עברו לבית ערבי בשכונת עג'מי ביפו, בו גרו חמש משפחות ממקומות שונים בעולם: משפחה אחת מפולין שלוש משפחות מבולגריה ומשפחה אחת של ערבים כהי עור. היה מטבח קטן לכל המשפחות ושירותים ומקלחת משותפת לכל המשפחות.המשפחות הסתדרו מצוין וכל משפחה החזיקה את מקרר הקרח שלה בסלון המשותף.

היו אז קשיי קליטה מרובים והיא הייתה בת יחידה 7 שנים. כשהייתה בת 7 נולד אחיה, הוא נולד במצב רפואי מאוד קשה והרופאים החליפו את דמו ביום שנולד. הרופאים ביקשו להתפלל עבורו. אחיה ניצל והבריא והפך לאיש גדול וחזק. הקשרים בין סבתא שלי לאחיה הם טובים, והם נפגשים לעיתים לשיחות נפש.

סבתא כילדה      

גן הילדים של סבתא היה בגבעת עלייה, ביפו. סבתא זוכרת שהדרך אליו, מהבית, הייתה ארוכה. סבתא שלה לקחה אותה לגן, ובחורף, הייתה לוקחת איתה חזרה את המעיל, כדי שלא יישאר בגן, יתקלקל או יילך לאיבוד. בחזרה, שוב הייתה סבתא של סבתא מביאה איתה את המעיל. סבתא זוכרת שהייתה ילדה רצינית, אהבה לשחק בקוביות, ולא בבובות.

בי"ס יסודי היה בית ספר אז"ר- על שם הסופר אלכסנדר זיסקין רבינוביץ. בית הספר היה סמוך מאוד לים, ופעמים רבות סבתא וחבריה אהבו להסתכל על הים. גם בחורף, גם כשהים סוער.

בילדותה סבתא אהבה לשחק עם ילדים מהשכונה בחבל או בשני חבלים ובחמש אבנים. התחביב הכי חשוב שלה היה ללכת לספריה העירונית ברגל, מרחק חצי שעה עד לספריה, ולבחור ספר קריאה. האירוע הראשון שסבתא זוכרת הוא השלג שירד בחורף,זה היה אירוע יוצא דופן מפני שבאזור תל אביב לא יורד בכלל שלג. סבתא מאוד אהבה את חג טו בשבט בגלל הפירות היבשים והשקדיות שפרחו.גם את חג שבועות מאוד אהבה, בגלל שהלכה לבית הספר עם זר של פרחים על הראש, בגד לבן וטנא מקושט מלא בפירות וירקות הארץ.

זכורים לה שירים בשפת הלאדינו שסבתה של סבתא שרה לה כדי שתירדם בערב,שירים כמו "פתחי את הדלת הסגורה". היום יש תחייה לשירים האלו ואף סבתא השתתפה במופע שירי לאדינו. כמובן שבכל פעם שהיא מקשיבה לשירים האלה עולים בה זיכרונות על העלייה והילדות בארץ.

כל המשחקים של סבתא וחברותיה התנהלו ברחוב או בגני המשחקים שהיו, כגון: קפיצה בחבל או בשני חבלים, חמש אבנים, קלאס מסוגים שונים, שבע אבנים ו"מוכנים" כמובן שגם משחקי קבוצה כמו תופסת, מחבואים ומחניים. חבריה של סבתא למשחקים היו ילדי השכונה, שבה כולם הכירו את כולם וגם ילדי הכיתה בה למדה.

בבגרותה למדה סבתא בתיכון עירוני ז', ביפו. סבתא למדה 4 שנות תיכון (אז לא הייתה חטיבה). זוכרת שהמורים היו קשוחים, אבל התלמידים, וגם סבתא, הגיעו להשגים. הרבה תלמידים נשרו מבית הספר, בגלל הקושי ולא סיימו תיכון.

סבתא למדה באופן רציני אנגלית וצרפתית, כי לא אהבה היסטוריה, והייתה בכיתה שהוגשה לראשונה לבגרות בצרפתית. עד היום סבתא שלי עוזרת קצת לבת דודה שלי בצרפתית, למרות השנים הרבות שחלפו.

סבתא התגייסה לצבא ושירתה כפקידה בצבא, בטירת הכרמל, רק שנה אחת, כי התחתנה. היא זוכרת שלקחו אותם, כחיילים, לנמל חיפה כדי לקבל עולים חדשים שמגיעים באנייה. סבתא התרגשה מאוד, וניסתה להקל עליהם, ולהרגיע.

הקמת משפחה

סבתא הכירה את סבא בחוף הים. היא הייתה עם חברות והשתזפה, והוא שיחק מטקות, ולא הפסיק לחזר אחריה. אהבה ממבט ראשון. הם יצאו כחברים כשנתיים.

סבא וסבתא התחתנו בשנת 1965, סבתא הייתה בת 19. החתונה התקיימה ברבנות בתל-אביב, ולא הייתה מסיבה לפניה. יש תמונות חגיגיות ויפות מהחתונה, למרות שזו הייתה חתונה צנועה ולא גדולה. כל התמונות בשחור-לבן.

הילד הבכור של סבתא נולד כשהייתה בת 22, וכעבור 4 שנים נולדה אמא שלי. כעבור עוד שנתיים נולדה דודה שלי.

עיסוקיה של סבתא

מקום העבודה הראשון של סבתא, כצעירה לפני גיוס, היה בקופת חולים, ביפו, במשרד של מחלקת הרנטגן. אחרי הצבא סבתא למדה להיות לבורנטית, אך עם הולדת הילדים שלה,בחרה שלא לעבוד במקצוע זה, אלא השתלבה כמורה, בבית ספר יסודי. לאחר כמה שנות עבודה, השלימה תואר ראשון באוניברסיטה, ובהמשך עברה לעירייה, בתפקיד של סגנית מנהל אגף התרבות, הנוער והספורט, ונהנתה מאוד מתפקידה.הפיקה אירועי תרבות שונים בעיר, עבדה בראש פתוח ויצירתי.

ההשכלה של סבתא היא אוניברסיטאית, למדה תואר בחינוך ובגיאוגרפיה- אותו למדה כשכבר היו לה 3 ילדים ומשפחה של ממש. הלימודים באוניברסיטה היו חלום עבורה, והיא הגשימה אותו בגיל לא הכי צעיר, בנוסף לעבודתה ולניהול המשפחה. ואפילו בהצטיינות.

כשהייתה צעירה רצתה להיות חלק ממערכת הבריאות. לעבוד עם אנשים, לעזור.

היום סבתא הייתה שמחה ללמוד ניהול בתי מלון, כדי לנהל אותם על פי טעמה ובדרך המאוד מאורגנת שלה.

הדברים האהובים על סבתא מלכה

סבתא יצאה פעמים רבות לחו"ל, לטייל. הייתה בארה"ב, איטליה, יוון, בולגריה, ברזיל, תאילנד, צרפת, ספרד, גרמניה ועוד הרבה מדינות. סבתא אוהבת לטייל ולראות מקומות חדשים. הכי אוהבת לשתות כוס קפה מול נוף מקסים, במקום משגע. קשה להזיז אותה מקפה מוצלח כזה. גם לקרוא ספרים סבתא מאוד אוהבת, ולהיכנס לעולמות מעניינים, אחרים ושונים.

פעילות מאתגרת בטיול גיבוש של מקום העבודה, סבתא הגיעה לסיני, עלו כולם לסנטה קטרינה. הטיפוס היה לא קל, אבל זכור לסבתא נוף מדהים מאין כמוהו.

המשפחה שלנו חילונית, אבל חוגגת בכיף את כל חגי ישראל. בכל חג יש את המאכלים הטעימים  והמסורתיים שלו, בחנוכה, בנוסף להדלקת החנוכייה, הנכדים מקבלים דמי חנוכה. בפורים- כולם מתחפשים. גם סבתא קצת, וגם מקבלים דמי פורים. לפעמים שרים שירים שקשורים בחג סביב השולחן.

בפסח ובראש השנה מחליפים מתנות.

החג האהוב על סבתא הוא חג הפסח. תחושת שייכות חזקה, הרבה קירבת משפחה, התלהבות מהאוכל (קציצות פרסה, לשון, ממולאים, בורמוליקוס ופסטל של פסח), וזו גם עונת האביב היפה.

ילדיה של סבתא, וגם נכדיה, גרים קרוב, וזה כיף. נפגשים הרבה, גם באמצע השבוע לפעמים.

הלימודים חשובים לסבתא. גם היום היא נהנית לקרוא מבחנים ועבודות של הנכדים. כשהלימודים מגיעים ממקום של סקרנות ועניין- הם כיף.

לסבתא יש בן אחד, רווק, ושתי בנות. אמא שלי- עם 3 ילדים, ואחותה- עם 3 ילדים.

סה"כ אנחנו 6 נכדים. בעבר היינו נפגשים כולנו בערב שישי, לארוחה גדולה אצל סבתא וסבא, אבל מאז שסבא נפטר, אנחנו נפגשים בדרכים אחרות. לפעמים אצל סבתא, לפעמים אצלנו, לפעמים אצל דודה שלי. תמיד מוצאים איך ומתי להיפגש.

היציאה לגימלאות

לאחר היציאה לגמלאות, סבתא "הורידה את הקצב" מבחינת עומס ומטלות במהלך היום. הנכדים היו קטנים והיא, וגם סבא עזרו בגידולם,שמרו על הנכדים, שיחקו איתם. גם יצאו לסרטים, יצאו לחו"ל, לטיולים. פגשו חברים. סבתא מצאה זמן רב יותר במפגשים עם חברות, ממגוון המסגרות בהן הייתה, לאורך השנים. סבתא גם נחה קצת יותר, עשתה ספורט.

למדה ליהנות ממחוות קטנות, רגעים מתוקים, מפגשים ושיחות עם הילדים, הנכדים והחתנים.

הייתה רוצה לטייל יותר ולהיחשף לתופעות שונות, אנשים, ומנהגים מעניינים.

הזוית האישית

סבתא: אשמח שדנה תמשיך ותתעניין גם בחויות הדור המבוגר יותר. מקווה שיישאר קשר הדוק ואמיץ ביננו, למרות פער הגילאים מקווה שתחושת הקושי שלנו עם עלייתנו ארצה וההישגים הן האישיים והן הלאומים יתנו לדנה תחושה והבנה לחשיבותה של מדינת ישראל כבית לכל הישראלים ולכל היהודים בעולם.

דנה: את הסבתא הכי בעולם. כיף לי שאת סבתא שלי ואני יודעת עלייך עכשיו המון (גם אמא שלי לא ידעה חלק..). בטוחה שיישאר ביננו קשר מדהים.הסיפור שסיפרת לי נתן לי הצצה לחיים שלך לפני שאני נולדתי.