מאגר סיפורי מורשת

סיפור חייו של אבי, אברהם נגא'רי

אני, אתי נג'ארי, ילידת 1955 ותושבת הרצליה בחרתי לספר את סיפור חייו של אבי יליד סלוניקי, נער ניצול שואה. אבי נולד בעיר סלוניקי, בשכונת הברון הירש שביוון. בגיל תשע התייתם מאביו ונותר עם אמו ושתי אחיותיו. אבי למד בבית הספר היהודי ובתום לימודיו החל לעבוד כשוליה לסנדלר.

את רוב זמנו בילה בבית הכנסת. הוא נהג לקרוא את הדרשה מדי שבת ואף היה חבר במקהלת בית הכנסת.

תמונה משנת 1946                                                 תמונה משנת 2000

באפריל 1941 נכבשה יוון ע"י הגרמנים ובשנת 1943, לאחר מספר חודשים של עבודה בהנחת מסילות ברזל, נשלחו יהודי סלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ.

אבי ובני משפחתו הגיעו למחנה ושם נעשתה סלקציה, שהפרידה בינו לבין אמו ואחיותיו. אמו נשלחה לתאי הגזים, אחותו הגדולה, אסתר, הועברה לבלוק 190 ושם נפטרה לאחר שעברה ניסויים רפואיים על ידי מנגלה. האחות הצעירה, מרים, חלתה מספר ימים לאחר הגעתה ונשלחה לתאי הגזים.

אבי עבד שבועות בחפירות סמוך למשרפות ומשם הועבר לעבודה בסנדלריה.

תמונה של אבי עם משלחת של תלמידים במחנה ההשמדה אושוויץ בביתן מספר 14 בו שהה בתקופת השואה.

עם פינוי מחנה אושוויץ, יצא אבי לצעדת המוות ולאחר כחודש הגיע למחנה ההשמדה גרוס-רוזן , בו שהה מספר שבועות בתנאים נוראים. משם עבר למחנה בוכנוואלד. חודשים לאחר מכן הועבר למחנה ברגן בלזן, משם ניסה לברוח לאחד הכפרים, אך איכר תפס אותו והסגיר אותו למשטרה. לאחר עשרה ימי מעצר החזירו אותו למחנה.

לאחר מספר שבועות, במאי 1945, שחרר הצבא האדום את המחנה ואבי אושפז בבית החולים בעיר קרלוי ויווארי  שבצ'כוסלובקיה.

כרטיס רפואי לאחר השחרור בצ'כיה מאי 1945

כאשר החלים עבר לפראג, שם הצטרף לקבוצת פליטים, שנסעה לבודפשט ומשם המשיך לעירו סלוניקי, כשהגיע לשכונת ילדותו גילה שזו נהרסה.

תעודת זהות צ'כית מקרלו ויווארי קרלס ביוני 1945.

ביוני 1946 עלה אבי ארצה באוניית המעפילים חביבה רייך. הוא הגיע למחנה המעצר בעתלית ולאחר כחודש שוחרר ונקלט בארץ.

כרטיס ביקורת גבולות מנדטורי שהובל למחנה עתלית.

תעודת עולה שהונפקה לאבי לאחר הקמת המדינה.

לאחר שחרורו ממחנה העצורים בעתלית, התגורר אבי אצל משפחה אומנת ברמת השרון ולאחר מכן בקריית שאול עם עוד שני חברי ילדות. בשנת 1948 אושפז בבית החולים הדסה בירושלים, שם פגש את אימי רבקה בן הדור, ילידת העיר פלובדייב בבולגריה, ששימשה ככוח עזר בבית החולים.

תעודת זהות ותעודת שחרור מצה"ל שהונפקו לאבי.

בשנת 1950 נישאו הוריי ועברו לגור במעברת שביב בהרצליה ובשנת 1958 עברו להתגורר בשכונת נווה ישראל בהרצליה וגרו בה עד יום מותם. מאז שפרש לגימלאות נרתם אבי להנצחת זכר השואה, הוא הרצה בימי זיכרון לשואה ולגבורה, יצא למחנות ההשמדה בפולין כאיש עדות וכמלווה משלחות נוער.

תמונה של אבי עם תלמידים מבית ספר בירושלים, במסע למחנות ההשמדה בפולין

מצורפים מספר מסמכים ומכתבי תודה על המסעות בהם השתתף כאיש עדות

בשנת 2000 קיבל אבי את אות "יקיר העיר הרצליה", על פועלו המיוחד להנחלת זכר השואה בקרב בני נוער כניצול שואה ומלווה משלחות נוער למחנות ההשמדה בפולין.

תעודת הוקרה ומגן של יקיר העיר הוענקה לאבי על פועלו המיוחד להנחלת זכר השואה בקרב בני נוער.

הזוית האישית

אתי: גאה באבי על פועלו המיוחד להנחלת זכר השואה בקרב בני נוער והיה חשוב להעביר את סיפור ליהל, הנינה שלו.