מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים אלימלך, נולדתי במרוקו בשנת 1947. עליתי לארץ בשנת 1964, מהעיר קזבלנקה שבמרוקו ביחד עם הוריי ושתי אחיותיי ושבעת אחיי.

כשהגענו לארץ הועברנו להתגורר היישר בקריית מלאכי.

את אשתי עליזה, הכרתי בקריית מלאכי ובשנת 1971 נישאנו באולם קטן וצנוע בשם" בית גיל". את הארוחה לחתונה בישלנו בעצמנו. אני שהייתי בעצם טבח מדופלם, גם היום ביחד עם עליזה אשתי אנו מבשלים כמויות גדולות ערבות לחיך וביד רמה!

לאחר שנה נולד בננו משה, הבכור מבין אחיו, טלי, אושרי ומתנאל.

עבדתי כטבח בבתי מלון בת"א ובבית הארחה ב"חפץ חיים". לאחר מכן בגיל 19 הפכתי לאזרח עובד צה"ל והתחלתי לעבוד בבסיס הטירונים של חיל השריון שהיה ממוקם ברפיח.

 

בשנת 1975 לאחר הסכמי השלום כשהחזירו את רפיח למצרים הדרים עברתי לעבוד ב"קציעות" עד היציאה המיוחלת לפנסיה. בסה"כ שירתי 44 שנה בצה"ל והייתי בדרגת רב אומן בטבחות.

במלחמת יום כיפור גויסתי, כיוון שהחלה המלחמה בהפתעה לא היה זמן לאסוף חפצים ולקחת למילואים. לכן כשהגיעו לבסיסים חילקו לנו שם את מה שהיינו צריכים. במלחמה זו שירתי בבסיס תל-נוף, הסמוך לקריית מלאכי. במהלך שהותי שם התבשרתי כי נולד לי בן בכור – אבא של נכדי עידן.

מספר שנים לאחר מכן בשנת 1991 פרצה מלחמת המפרץ בני משה בן ה-18 היה חייל חדש ואני באותו הזמן בן 44 משרת כטבח. אני שירתי במשוריינים ובני משה שירת בחיל האוויר. במלחמה זו, בזמן אזעקה כאשר שוגר טיל מעיראק לעבר ישראל היו צריכים האזרחים לחבוש מסכת גז אב"כ, זו מסיכה המגינה מפני טיל אטומי, ביולוגי או כימי. זו הייתה תקופה לא נעימה ואפילו מפחידה אבל האמנו שהכל יהיה בסדר בעזרת ה'. 39 טילים נורו לעבר ישראל ונחתו באזור תל-אביב. מלבד 2 הרוגים שלא ידעו להרכיב את מסיכת האב"כ בצורה הנכונה. לא היו נפגעים ב"ה. 

 

בתפילה כי לא תדע עוד ארצנו מלחמות ומדון ובגאווה להקים דורות המשרתים את המדינה באהבה.

 

"מסכת גז (בישראל ידועה כמסכות אב"כ) היא אמצעי מיגון נשימתי כנגד גז רעיל הנמצא באוויר, כתוצאה מהפעלת חל"כ (חומר לחימה כימי) או חלב"ג (חומר לחימה ביולוגי) או כתוצאה מתקלה שגרמה להשתחררות חומרים רעילים בפעילות אזרחית". ויקיפדיה

 

תשע"ו