מאגר סיפורי מורשת

מקור שם המשפחה

סבא רפאל שמכונה רפי נולד במרוקו בשנת 1945.סברה אחת למקור השם דדון היא מהיהודים שגורשו מספרד ונדדו ברבות השנים לצפון אפריקה. במרוקו היו כותבים דדון כך: "דאדון". ודוגמאות לשם המשפחה הזה הם למשל דון יוסף, דון אברבנאל.

העלייה לארץ

אבא שלו משה נפטר ונקבר בעיר קזבלנקה במרוקו, שם הוא קבור עד היום. סבא רפי עלה עם אמא שלו ואחים ואחיות שלו לארץ בשנת 1954 כשהיה בן 8. עם העלייה לארץ נחתה משפחת דדון במושב גמזו ולאחר תקופה קצרה עברה המשפחה למושב רוויה שבעמק בית שאן.

מושב רוויה יושב למרגלות הר גלבוע והנוף ממנו יפה מאוד. החיים במושב רוויה היו קשים מאוד. המושב היה בגבול עם ירדן ולפני הרבה שנים היו מסתננים מחבלים מירדן לישראל כדי לפגוע בתושבים ותושבי המושב היו יוצאים עם נשקים להגן על הבתים. האזור הזה חם מאוד בקיץ וקר מאוד בחורף ולא היו אז מזגנים בבתים אלא רק מאווררים ישנים שעשו יותר רעש מאשר אוויר.

הייתה בעיה של פרנסה. לא הייתה הרבה עבודה באזור. העיר הקרובה היא בית שאן אבל גם בה לא הייתה עבודה, אז חלק מהאנשים היו צריכים לנסוע כל יום עד לעפולה כדי לעבוד. חלק מהאנשים עבדו בתוך המושב בחקלאות וביניהם סבא שלי רפי. הוא היה רועה את הכבשים של אמא שלו ומטפל בעצים שונים שגידל במשק, למשל עצי תמרים וזיתים. בשנה מסוימת גנבים נכנסו למושב וגנבו למשפחה את כל הכבשים.

הבית שלהם היה קטן עם שני חדרי שינה, סלון ומטבח ובו היו צריכים לישון כל הילדים. היה צפוף אבל כולם נרתמו למשימות היום יומיות ועזרו אחד לשני. לאמא של סבא רפי קראו סבתא עליזה (או במרוקאית סבתא עיישה) והיא הייתה אופה לחם מרוקאי מיוחד בתנור מחוץ לבית שנקרא פרנה. היא הייתה מכינה את הבצק ביום שישי כל היום ושמה אותו להתפחה בסלון מתחת לשמיכות שעל המיטות. פעם אחת בטעות אבא שלי ישב לה על הבצק בלי לשים לב וחטף ממנה צעקות במרוקאית.

היא גם לא ידעה לדבר עברית טוב אז היא דיברה עם כל הנכדים במרוקאית אבל הם לא הבינו אותה ממש עד הסוף. היא הייתה מבשלת המון בישולים לקראת שבת. דגים חריפים, מטבוחה והמון סלטים. בליל הסדר כל המשפחה של סבא שלי הייתה מגיעה אליה והיו עושים ביחד את החג ונשארים לישון על מזרונים בכל הבית.

הקהילה במושב רוויה של העולים ממרוקו הייתה מאוד מגובשת. כולם עזרו לכולם והגיעו לשמחות אחד של השני ועזרו אחד לשני במצבים קשים. במושב היה בית כנסת אחד שכולם התפללו בו בנוסח מרוקאי. כשהיה בר מצוה או חתונה כל הנשים היו עושות קולולולולו וזורקות טונות של סוכריות על ראשי הגברים. לאחר התפילה היה כל שבת קידוש גדול שבו הגישו ממש אוכל כמו עוף, תפוחי אדמה ופשטידות.

לאח של סבא שלי קוראים אליהו והוא עד היום גר ברוויה. לאליהו הייתה עגלה שרתומה לסוס ואיתה הוא היה נוסע ומגיע לעיר הקרובה בית שאן כדי לעשות קניות בשוק. לפעמים היו מצטרפים אליו על העגלה עוד דודים או אפילו לפעמים אבא שלי.

הייתה במושב בריכת שחיה והילדים נהנו מאוד להיכנס אליה בקיץ כדי להתרענן מהחום הנורא של עמק בית שאן. סבא למד בבית ספר יסודי שנקרא ביכורה ובתיכון עבר לישיבה חקלאית בכפר הרואה. לאחר מכן הוא התחיל לעבוד בישיבת נחלים ועבד שם במשך 43 שנים עד לא מזמן שיצא לפנסיה. סבא התחתן עם סבתא עדינה ונולדו להם 6 ילדים. אחד מהם זה אבא שלי משה.

הזוית האישית

למדתי הרבה דברים על סבא שלי ועל המשפחה שלו שלא ידעתי קודם. על איך הם עלו לארץ ישראל ואיך הם חיו פעם במושב בעמק בית שאן. למדתי שהחיים היו קשים פעם ויש על מה להגיד תודה היום על מה שיש לנו. למדתי גם על משמעות שם המשפחה שלי.