מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי שולמית. נולדתי להוריי איטה קיילא ודובער רוזנברג ז"ל. אני קרויה על שם סבי ששמו היה שלום. סיבה נוספת לשמי היא, כיוון שבאותו שבוע בו נולדתי הכריזו על סיום מלחמת העולם השנייה ובא שלום לעולם, על כן קרא לי אבי בשם 'שולמית'.

נולדתי בעיר סמרקנד אשר בבוכרה. ההורים שלי אינם ילידי בוכרה, אבי נולד בצ'כיה ואימי בפולין, אך בעקבות המלחמה הם ברחו לרוסיה ונשלחו לסיביר שם עבדו בעבודות קשות מאוד. בשנת תש"ד נתנו להם את האפשרות לעזוב את סיביר, וכך הם נדדו עד שהגיעו לעיר סמרקנד. בסמרקנד הוריי התחתנו ושם נולדתי.

כאשר מלאו לי שנה אחת, בשנת תש"ו, עזבו הוריי את רוסיה וכעבור שנתיים, בסוף שנת תש"ח, הפלגנו באנייה "מולדת" והגענו לארץ ישראל. במשך שבועיים שהינו במחנה עולים בפרדס חנה, ואחר כך העבירו אותנו לעיר לוד. שם שיכנו אותנו בבתים נטושים של ערבים. כשהגענו לארץ היינו משפחה של הורים ושלוש בנות, כעבור שנה נולד אחי שמעון.

בדירה שקבלנו היו שלושה חדרים, שניים גדולים ואחד קטן. בדירה הייתה מרפסת סגורה שקראנו לה 'וירנדה' וכן מטבח וחדר שירותים ללא מקלחת. כדי להתקלח היינו מרתיחים מים בסיר גדול, שופכים את המים הרותחים לקערה גדולה, ומוסיפים מים קרים, כדי שהמים יהיו נעימים. עם ספל שפכנו על עצמנו מים, סיבנו את הגוף ושטפנו אותו היטב עם מים נקיים. זה היה קשה מאוד, ולכן התקלחנו פעמיים בשבוע בלבד.

קיבלנו מהסוכנות שתי מטות להורים ועוד מטה אחת לשלושת הבנות הקטנות. שני סירים, שלוש צלחות, שלושה מזלגות ופתיליה לבשל עליה. אבא בנה שולחן במו ידיו באמצעות חיבור קרשים זה לזה, הוסיף רגליים והנה שולחן. הבית היה מאד עני אבל מאד נקי ומסודר. אבא שלי עבד קשה מאוד לפרנסת ביתו, אך תמיד הקדיש עיתים לתורה והיינו מתעוררים לקול ניגון לימוד הגמרא ולימוד החסידות. כעבור כעשר שנים קיבל אבי עבודה בדואר ומצבנו הכלכלי השתפר.

הלכתי לגן שנפתח בעיר, גן בית יעקב, ואחר כך עליתי לכיתה א' בבית ספר "בית יעקב". כשהייתי בכתה ו' נפתח בית ספר חב"ד במקום מטעם "רשת אוהלי יוסף יצחק".

היו לי חברות שונות בבית הספר: הבנות של הרב קפלן שהוא היה רב המקום וכן בנות של עוד משפחות חסידיות וגם בנות מבתים לא דתיים, קרבנו אותן והיינו בקשרי חברות טובים עם כולן. תמיד קראו לי ולאחיותיי רבניות כי היינו מאוד צנועות. אני הייתי אלופת הסיפורים. תמיד שהתאספנו יחד, בקשו ממני שאספר ספור. ומנין היו לי כל כך הרבה סיפורים? כי בלילות שבת של חורף ובימי שבת אחר הצהרים של קיץ, אמי הייתה קוראת לפנינו הרבה סיפורי צדיקים ומדרשים על פרשת השבוע וסיפורים אלו סיפרתי לחברותי.

כשנפתח בית ספר חב"ד במקום עברנו ללמוד בו. ב"ה סיימתי שמונה כתות יסודי ועליתי לתיכון. למדתי בבני ברק ב"בית יעקב" כי עדיין לא היה תיכון חב"ד בארץ. סיימתי את לימודיי בתיכון, נעשיתי מורה ולימדתי בבית ספר חב"ד בלוד. בגיל תשע-עשרה התחתנתי עם סבא וגרנו בכפר חב"ד, סבא למד בכולל בכפר חב"ד ואני עבדתי בבית ספר חב"ד בלוד.

בכפר חב"ד נולדו לנו שלושה ילדים: בנצי, זלמן ורוחי. גרנו שם חמש שנים. תקופה קצרה לאחר שרוחי נולדה, בסוף כסליו של שנת תשכ"ט, הגיעה ידיעה והוראה מהרבי להקים נקודה חדשה בארץ, כדי לקלוט את העולים החדשים העומדים להגיע מגרוזיה, ובהמשך גם מבוכרה ומרוסיה. חיפשו עשר משפחות צעירות ישראליות שיסכימו לעלות למקום החדש. הממשלה, באמצעות משרד הקליטה, הקצתה למטרה זו את קריית מלאכי, שבעבר נקראה 'מעברת קסטינה'. במקום הזה נבנו בתים טרומיים שעדיין לא היו מאוכלסים, ואותם הם הציעו לתת לעולים החדשים. אנחנו היינו משפחה אחת מתוך עשר משפחות שהתנדבו לעבור לגור בקרית מלאכי.

זמן מה לפני בקשת הרבי להקים נקודה לעולים החדשים התקיים מכרז לתפקיד רבנות בקריית שמונה וזיידע, שהיה עם תעודת רבנות, חשב להשתתף במכרז. הוא שאל את הרבי אם לרוץ למכרז? והרבי ענה לו, שלא ירוץ כי יש לו תפקיד אחר בשבילו. לאחר הקמת השכונה בקריית מלאכי הרבי מינה את זיידע לכהן בה כרב.

בז' באדר תשכ"ט הגענו לשכונה החדשה שבקרית מלאכי והתארגנו בדירות. בתענית אסתר הגיעה קבוצת העולים הראשונה. ארגנו להם קבלת פנים חמה, ואכלסנו אותן בדירות. למחרת שושן פורים נפתח בית ספר וגן ילדים. בית הספר נפתח באחת הדירות, הייתה בו כיתה בת חמש תלמידות בגילאים שונים. המורה שלהן הייתה הגב' רחל הבר, וב"ה לאט לאט המקום גדל.

בי"ב בתמוז הרבי נתן שם לשכונה החדשה: "נחלת הר חב"ד" הרבי הסביר את משמעות השם: 'נחלת' – כשם שאת כפר-חב"ד הקים הרבי הקודם,  האדמו"ר הריי"צ, והיא נחלתו, כך נחלתו של הרבי היא נחלת הר חב"ד. 'הר חב"ד'- הר = מקום גבוה, שמשם תצא תורת חב"ד לכל הדרום. כעבור זמן אשמנו לב, שאכן המקום הגבוה ביותר באזור זו שכונת נחלת הר חב"ד. שכן, השכונה צמודה ממש למגדל המים (את מגדל המים ממקמים במקום הגבוה ביותר, שהרי ממנו מזרימים מים לכל האיזור). הרבי קרא למקום "נחלת הר חב"ד, ע"ש אמו הצדקנית, הרבנית חנה, שהאותיות שמה הן ראשי תיבות של שם השכונה.

באותה שנה הרבי שלח שני ספרי תורה לנחל'ה, ספר תורה אחד למניין של הגרוזינים. וספר תורה נוסף למניין של החסידים. בספר התורה המיוחד הזה אנו קוראים את ה'מפטיר' בשבתות בהן מוציאים שני ספרי תורה.

בשנת תש"ל התגברה העלייה מרוסיה, ביניהם היו חסידי חב"ד רבים, שהצליחו לפרוץ את שערי מסך הברזל ולהגיע לארץ. רבים מהם הגיעו לשכונה החדשה. באותה תקופה נפתח תלמוד-תורה לבנים באחת הדירות, הרב שלימד שם היה הרב קונסון – אחד החסידים שהגיעו אז מרוסיה.

בית הכנסת היחיד בשכונה היה של הגרוזינים. התפללנו יחד בבית הכנסת ולכבוד חגי תשרי של שנת תשל"א שכרנו את חדר האוכל של בית ספר ישורון ושם התפללנו.

כעבור שלוש שנים מאז הקמת השכונה התחילו לבנות את בית הכנסת הגדול של חב"ד, בית ספר לבנות וכן תלמוד-תורה, 'חיידר', לבנים.

השכונה ברוך השם גדלה והתפתחה ויש לה שם טוב בכל העולם כולו. המקום מושך אליו הרבה זוגות צעירים, כי יש בו 'כולל' טוב, הרבה ארגוני חסד: "שפרה ופועה" ליולדות – שהרבי הקים, "ביקור חולים" וגמ"חים שונים כמו גמ"ח קרן חנה (של נשים), גמ"ח תרופות, גמ"ח מכשירים רפואיים, קופת מזון אחת לחודש למשפחות נזקקות, גמ"ח שמלות לאירועים ושמחות ועוד.

היום, חמישים שנה אחרי, אפשר להגיד שנחלת הר חב"ד היא לא שכונה, היא הרבה יותר משכונה, היא העיר של הרבי!

סיפורו של גביע מיוחד

בערב יום הכיפורים שנת תרצ"ט, כשפרצה מלחמת העולם השנייה, נכנסו הנאצים ימ"ש לעיר סנוק שבפולין. במוצאי יום הכיפורים כל משפחת לישנר- משפחתה של אמי – צלחה את נהר הסאן, הגובל בין פולין לרוסיה, יחד עם עוד הרבה פליטים לעבר השני של העיר (הנהר) שהיה שייך לרוסים. הרוסים לקחו את כל הפליטים, משפחות עם ילדים קטנים ושלחו אותם לסיביר. כך הגיעו לסיביר משפחות הוריי.

משפחת לישנר מנתה הורים ותשעה ילדים שביניהם תינוקת בת שנה וחצי סך הכל. בסיביר הקפואה נתנו להם צריף שם הם היו צריכים להסתדר ולהתארגן. האבא והילדים הגדולים עבדו עבודת פרך בכריתת עצים ובמסירות נפש שמרו על השבת הקדושה.

בינתיים, הגיע ערב פסח ואין ממה להכין פסח, לא כלים לא כלום. סבתי הביאה אתה מהבית בפולין שקית קמח 'שמורה' למצות. ובכל הדרכים והטלטולים היא שמרה על שקית הקמח. מקמח זה היא הצליחה לאפות מעט מצות לפסח. אך, לליל הסדר צריכים גם כוסות/גביעים כשרים לפסח לקידוש ולארבע כוסות. אמי הלכה לפחח יהודי, שהיה במקום, וביקשה שיכין לה שני גביעים מפח המכילים שיעור של רביעית יין.

בליל הסדר הם השתמשו במצות שסבתא אפתה. אבל, יין לא היה להם, במקום היין הם שתו בגביעי הפח ארבע כוסות של חמיצת סלק, שצבעה דומה ליין. בתחילה שתו סבא וסבתא ואחר כך כל ילד וילד בתורו. מרור היה יותר מדי הרבה (החיים המרים) בצורה כזו הם ערכו את סדר הפסח.

ה' עזר והוריי שוחררו מסיביר והגיעו לסמרקנד, שם הם התחתנו וכעבור שנה וחצי בז' בניסן נולדתי. בשנת תש"ו, הוריי עזבו את רוסיה במטרה להגיע לארץ ישראל. הם הגיעו ארצה רק כעבור שלוש שנים, ומאז בכל "ליל סדר" אמי הייתה מעלה לשולחן החג את גביעי הפח יחד אם גביעי הכסף. בכל שנה ב"ליל הסדר" כשסיפרו על יציאת מצרים, סיפרו גם על יציאת מצרים הפרטית של המשפחה, את סיפורם של הגביעים וכל הניסים והנפלאות שהיו בדרך.

הזוית האישית

הנכדה מושקא מלוב: מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבתא, היא סיפרה לי סיפורים חדשים שלא הכרתי. אני מאחלת לך סבתא בריאות והצלחה בכל ואני מקווה שתמשיכי לספר לי זיכרונות מהעבר שלך.