מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי בני דה ליאו ואני נולדתי בכ"ד תשרי ה'תש"ו (1945).

הוריי ברחו מהולנד בזמן שלטון הנאצים באוגוסט 1942 יחד עם אחותי שהייתה תינוקת בת שנה. הם חצו את הגבול לבלגיה לאור יום ונדדו במהלך שישה חודשים כפליטים. הם המשיכו בדרכם וחצו את צרפת, ספרד ופורטוגל. במהלך הנדודים הם נאלצו להשיג תעודות מזויפות, כסף מקומי וחשוב מכול חיתולים וחלב לתינוקת בת השנה, מצרכים שבתקופה זו היה קשה עד בלתי אפשרי להשיג. אמי כתבה יומן מסע שמפרט את נתיב הנדודים, והדגישה את החיפוש התדיר ללינת לילה בביתם של זרים שהומלצו להם בתמורה לתשלום, ותוך חשש תמידי מהלשנות.

בעיר ליסבון הם חלו בצהבת ושהו כשבועיים במלון. שם הם הועלו בכפייה לאנייה שהועמדה לרשות פליטים יהודים שרצו לברוח מאירופה (תוך חיפוש בארכיונים נתקלתי במסמך שהופנה על ידי ארגון הג'וינט לממשלת הולנד בגולה על סיכום של העמדת אנייה בשם ניאסה לטובת פליטים הולנדים שמנסים לעזוב את אירופה עד תום המלחמה).

האנייה הפליגה למושבות הולנדיות סורינאם וקורסאו,

וההפלגה נמשכה שלושה שבועות. הורי ואחותי ירדו מהאנייה בסורינאם (גינאה ההולנדית– בדרום אמריקה) והועברו למתקן בידוד בעיר הבירה פרמריבו מחשש למחלות מדבקות. בתום שבועיים הם שוחררו ממתקן הבידוד ושכרו בית במשותף עם משפחה הולנדית נוספת בעיר פרמריבו.

אני נולדתי בפרמריבו באוקטובר 1945, כחצי שנה לאחר סיום המלחמה באירופה. בשלב זה הוריי שקלו לחזור להולנד אך הרופא לא המליץ לחזור ונימק שבאותה עת היו חסרים מצרכי יסוד ועדיף היה לדחות את הנסיעה. כך יצא שהוריי הפליגו חזרה להולנד באפריל 1946.

תלמיד בפנימיה באנגליה

בשנת 1948 גברו השמועות על תוכנית של ברית המועצות לפלוש למדינות הולנד ובלגיה. הוריי שכבר היו למודי נדודים כפליטים החליטו על תוכנית לשעת צרה, וכך עלה אבי לטיסה מהולנד לארצות הברית מתוך כוונה להכין מקום אליו יוכלו לברוח. באותם זמנים טיסות בוצעו במטוסים קטנים שנאלצו לעצור לתידלוק ולרוע המזל, בעת נחיתת התדלוק הראשונה מעל סקוטלנד נקלע המטוס לסערה, התנגש בעמוד חשמל והתרסק. לא היו ניצולים מבין הנוסעים ואנשיי הצוות, וכך מצאה אמי את עצמה כאלמנה צעירה מטופלת בשני ילדים קטנים.

באפריל 1951, אמי אחותי ואני עלינו לארץ וגרנו ברמת גן. אמי נישאה בשנית והנישואים לא צלחו. היות ולא הצלחתי בלימודי נשלחתי לפנימייה באנגליה שדגלה במשמעת קשוחה. היינו 120 בנים וגרנו בבתי מגורים נפרדים כאשר בכול בית מגורים היה אב בית אחראי. אב הבית שלנו היה סגן אלוף במילואים של הצבא הבריטי והמשמעת הייתה שגרת חיינו, אך יחד עם זאת מסגרת הלימודים עזרה לי והצליחה לקדם אותי לבחינות בגרות. לאחר מכן נרשמתי ללימודי כלכלה וראית חשבון בקולג' אך לא סיימתי את לימודי כי ביוני 1967 פרצה מלחמת ששת הימים והרגשתי צורך לחזור לארץ.

עד שמצאתי מקום לטיסה לארץ הסתיימה המלחמה ועברתי לגור עם אמי שבשלב זה היא הייתה לאחר גירושיה וגרה בתל אביב. ביום שהתקבלתי ללימודים באוניברסיטה קיבלתי גם צו גיוס ונותרו לי מספר חודשים עד תחילת השירות הצבאי.

באחד הימים פגשתי את מי שהייתה לאחד הימים לאשתי ונישאנו ימים ספורים לפני תום השירות. עברנו לגור בגבעתיים ונולדו לנו שלושה ילדים. הבת הבכורה שלנו היא יפעת אמו של נכדי הבכור ינאי דרוז שמקליד סיפור זה.

 עם נכדי ינאי

הזוית האישית

סיפוריו של סבא בני דה ליאו תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי.