מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מלכה אחת בשתי ארצות

אני וסבתא בברית המילה של הנין הראשון
סבתא בצעירותה לפני שנישאה לבעלה סבא אשר
הילדות בפרס הציפייה והעליה לארץ ישראל

סבתא מלכה, אימא של אימא, נולדה בפרס בעיר טהרן בשנת 1936 להורים יעקב ובתיה גבאצ׳י. כשנולדה קיבלה מההורים שם פרסי: בהג'את. ההורים שלה קראו לך כך מפני שהיו בסביבה של פרסים יהודים ומוסלמים וכך היה נהוג, כדי לא להתבלט בין המוסלמים. היהודים חששו שמא המוסלמים יתייחסו אליהם בצורה שונה, לכן העניקו לילדים ולעצמם שמות פרסים. פירוש המילה בהג'את הוא כינוי למשהו גבוה, רב מעלה, מלכותי. כשסבתא מלכה ומשפחתה עלו לארץ ישראל בת דודתה העניקה לה לאחיה ולהוריה שמות עבריים. לסבתא היא החליטה לקרוא מלכה, היות וסבתא הייתה יפה כמו מלכה וכן בשמה הפרסי יש שיכות למלכות. להורים של סבתא מלכה היו תשעה ילדים: חמישה אחים וארבע אחיות. השמות שלהם היו פרסיים וכשהגיעו לארץ ישראל, כאמור, קיבלו כמו סבתא מלכה שמות עברים, ואלו שמותיהם: נעמאת-נעים, חני-דוד, מוסא-משה, מנסור-אריה, ויקטוריה, השמאת-שושנה, בהג'את-מלכה, עזאת-זהבה, אשר.

כשסבתי נולדה היא חיה עם משפחתה בבית של חדר אחד, עם חצר משותפת למשפחות נוספות שחיו בשכנות איתם. כשסבתא מלכה גדלה מעט משפחתה עברה לגור בבית מרווח יותר, בית פרטי בן שתי קומות כשבכל קומה שני חדרים. בקומה העליונה גר אחיה הגדול שהתחתן וחי עם אשתו ובקומה התחתונה סבתא עם יתר משפחתה. הייתה להם חצר גדולה ובמרכז החצר הייתה בריכה ומסביבה עציצים. בקצה החצר הייתה באר מים שממנה שאבו מים לשתייה, בישול, וכביסה. הבאר הייתה מאוד עמוקה ותמיד היה חשש גדול שמא לילדים יפלו לתוכה. המטבח היה ממוקם בחצר, הם נהגו לבשל את הבישולים שהכינו על גחלים. סבתא מספרת שהשירותים גם הם היו ממוקמים בחצר. בבית כלל לא הייתה מקלחת, הם נהגו להתקלח בבית מרחץ, כך היה נהוג אצל כולם. בחצר הבית היה מעין מרתף שהיו נוהגים לאחסן בו אוכל על מנת שלא יתקלקל. זה היה עבורם כמו מקרר, הם היו צרכים לרדת כמאתיים מדרגות למטה כדי לאחסן את האוכל. סבתא מלכה ומשפחתה חיו בסביבה של יהודים. באיזור שלהם היו שלושה בתי כנסת, היא הייתה נוהגת לבקר בבית הכנסת בחגים עם סבתא שלה. כל המשפחה הייתה נוהגת לבלות במקום מאוד פסטורלי שנקרא שומרון, במקום היו מפלים של מים המון צמחיה אויר צח ונוף מרהיב.

להורים של סבתא מלכה היה בית קפה ועם הזמן הם הכינו בו גם אוכל כמו במעין מסעדה. הם בישלו כל כך טעים שתוך שעה אחת כל האוכל היה מסתיים. הייתה להם תכונה מאוד בולטת של נתינה גדולה, ההורים של סבתא מלכה היו מכנים אוכל גם במיוחד לאנשים חסרי יכולת ונותנים להם לאכל בחינם, במיוחד בזמן בצורת שהיה מחסור במזון. הם גם נהגו לקבל אנשים חסרי יכולת לארוחת שבת, אבא של סבתא היה תמיד מגיע מבית הכנסת עם אנשים שלא היה להם איפה לסעוד את ארוחת השבת.

סבתא מלכה מספרת שהאוכל שהם אכלו בדרך כלל היה אוכל מבושל, כל מה שההורים שלה בישלו בבית הקפה-מסעדה הם נהגו לאכל ביום יום: אורז, מרק, גונדי, תבשלים פרסים, עוף, בשר. סבתא מלכה מספרת שבדרכה לבית הספר הייתה נוהגת להחליף עם חברותיה את הארוחה שהייתה לוקחת מהבית, זו הייתה ארוחה מבושלת בשרית ובתמורה הייתה מקבלת ארוחה חלבית. החברות של סבתא היו גרות בשכנות, כל החברות שלה למדו איתה בבית הספר הם נהגו לשחק במשחקים כגון: קלאס, תופסת, ריצה, קפיצה בחבל, אבא ואימא. לבית הספר של סבתא מלכה קראו "מאדמאזל". הייתה להם תלבושת אחידה, הבנות לבשו חלוק אפור עם צוארון לבן, ולבנים מכנסים וחולצה אפורה עם צוארון לבן. הלימודים החלו בבוקר והסתיימו בשעה 16:00 אחה"צ. לאחר הלימודים סבתא הייתה חוזרת הביתה, מזג האויר בזמן הלימודים היה קר ומושלג. המקצועות שסבתא מלכה למדה בבית הספר היו עברית, תנ"ך, חשבון, קריאה, כתיבה וספורט. היא אהבה בעיקר ללמוד חשבון וספורט. סבתא הייתה תלמידה טובה מאוד בלימודים והמורים אהבו אותה מאוד. סבתא מספרת שהייתה משמעת מאוד קשה, היה אסור לזוז במהלך השיעור וכמובן לא לדבר, מי שהפריע והפר את המשמעת היה נענש קשות, היו מצליפים על כפות ידיו או רגליו עם סרגל. לא היו להם טיולים שנתיים ולא מסיבות כיתה. הם לא יצאו מבית הספר עד לסיום הלימודים, אלא אם כן היו ילדים עניים שהיו שולחים אותם לאכול במקום מעט מרוחק משטח בית הספר, שם הם קיבלו ארוחה. כל יתר התלמידים היו מגיעים עם אוכל מהבית.

העלייה לישראל

יום אחד כשסבתא מלכה חזרה מבית הספר היא שמעה את הוריה משוחחים ביניהם על ארץ ישראל. סבתא מספרת שלא כל כך הבינה את שיחתם אך הבינה מהם שזה הולך להיות דבר טוב עבורם. סבתא מלכה עלתה עם משפחתה לארץ ישראל בשנת 1951, שלוש שנים לאחר קום המדינה. המדינה קמה והחלה עלייה לארץ מפרס וממדינות אחרות. סבא רבא יעקב, אבא של סבתא מלכה, רצה מאוד כל חייו לעלות לארץ ישראל, ארץ הקודש. זה היה זמן ועיתוי נכון לקיים את חלומו וחזונו. אחיו של סבא רבא יעקב שהיה מבוגר ממנו, עלה לארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. אבא של סבתא מלכה הרגיש געגועים עזים לאחיו וכן הגשמת חלום שיעלה לארץ עם בני משפחתו, כך גם יפגוש סוף סוף באחיו שלא ראה כארבעים שנה.

סבתא מספרת שכדי לעודד כמה שיותר יהודים לעלות לארץ ישראל, איפשרו להם לטוס בחינם ללא עלות. אבא של סבתא מלכה ראה בזה הזדמנות גדולה לעלות עם כל בני המשפחה לארץ ישראל וכך היה. הם עלו למטוסים מטהרן וטסו לארץ ישראל, ארץ הקודש. עם נחיתתם בארץ העבירו אותם למעברה שנקראה "שער העלייה". שם קיבלו אוהל אחד לכל בני המשפחה וכן מזרונים (שהיו עשויים מקש), שמיכות צמר, וכרטיס שהיה מזכה אותם במוצרי מזון כגון מרגרינה, ריבה, לחם, ושלוש עד ארבע ביצים.

כעולה חדשה סבתא מלכה מספרת שהיה לה ולבני משפחתה מאוד קשה מכמה בחינות: המחסור במזון, חוסר ידיעת השפה, התנאים הלא נוחים. היה לה קשה להבין ולתקשר עם הסובבים שדיברו איתה עברית, הייתה צפיפות נוראית ותנאי מחייה מאוד קשים. אך עם כל הקושי שנתקלו בו, היא ובני משפחתה לא נכנעו והמשיכו הלאה.

כעבור חודש ימים במהלכו גרו במעברה באוהל, אבא של סבתא מלכה שוחח עם אחיו על הקושי הגדול הכרוך בכך שהם חיים באוהל. אח של סבא רבא יעקב הציע לו ולכל בני משפחתו לבוא לגור אצלו בבית, הוא הציע להם חדר אחד שבו הם יוכלו ללון תשעה נפשות. סבתא מספרת שהיה להם צפוף מאוד, אך זה היה עדיף על האוהל שחיו בו.

מקרה לא נעים

לסבתא מלכה זכור מקרה מאוד לא נעים שחוותה: לילה אחד כשכל בני המשפחה ישנו, חדר גנב לתוך הבית לחדר בו הם לנו. כולם ישנו שינה עמוקה, אך סבתא מלכה הרגישה בנוכחותו של הגנב בחדר. היא צעקה: "דוז דוז!" בפרסית הפירוש: ״גנב, גנב״. הגנב קפץ מהחלון, היא נבהלה מאוד, וכמובן כולם התעוררו הרגיעו אותה, הודו לה ושיבחו אותה.

סבתא מלכה לא למדה בבית ספר רגיל היות והייתה יחסית גדולה. אחיה הצעירים יותר נשלחו ללמוד בבית ספר רגיל וסבתא מלכה נאלצה ללמוד לימודי שעורי ערב. כך העשירה את שפתה, למדה קרוא וכתוב ועזרה גם להוריה לתקשר עם הסביבה.

הזוית האישית

הנכד יאיר: העבודה מאוד תרמה לי להכיר טוב יותר את הילדות שעברה על סבתא מלכה, את המשפחה הגרעינית של סבתא בצורה ברורה יותר. עוד למדתי על קושי המחיה שהיה במדינת ישראל קצת אחרי הקמתה, כמה לא היה קל לחיות בארץ, אך היה לכולם אהבה גדולה לארץ המובטחת, ארץ ישראל.

הייתי רוצה לומר לסבתא: תודה רבה לך שהגעת עם משפחתך לארץ ישראל והקמת כאן עם סבא אשר את המשפחה המופלאה שיש לנו. לימדת אותנו ערכים חשובים בחיים של נתינה והוקרת תודה. אני רוצה לאחל לך עוד הרבה שנים של בריאות, אושר, אריכות שנים ונחת מכל הנכדים. אני מאוד אוהב אותך.

סבתא מלכה: הייתי רוצה לומר ליאיר – תמשיך להיות ילד מקסים ואוהב כמו שאתה, נותן כבוד לסובבים אותך, תמשיך להיות תמיד עם חיוך על הפנים , תמיד תשאף להצליח ולהתקדם בחיים לא להיכנע לקושי. שאראה ממך נחת, שאלוהים ישמור עליך בדרכך ובכל אשר תפנה, אוהבת אותך מאוד …..

מילון

דוז
גנב (בשפה הפרסית)

ציטוטים

”עם כל הקושי, לא נכנענו והמשכנו הלאה“

”הייתי רוצה לומר לסבתא: תודה רבה לך שהגעת עם משפחתך לארץ ישראל והקמת כאן עם סבא אשר את המשפחה המופלאה שיש לנו “

הקשר הרב דורי