מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בראשון לציון  בתאריך 29.3.1948, בת בכורה להורי.

שלושה חודשים לאחר הולדתי נהרג אח אמי דניאל במלחמת העצמאות. בעקבות מותו ולאור בקשת סבי וסבתי הם גידלו אותי. את מירב שנות נעוריי העברתי בראשון לציון למדתי בבית ספר חביב שהינו הבית ספר העברי הראשון בארץ (דודתי, אחות סבי, אסתר הייתה המורה הראשונה לעברית). הייתי בתנועת הנוער מכבי צעיר. רוב הפעילות אז של התנועה הייתה ספורט, תחום שבו הצטיינתי. סיימתי תיכון והתגייסתי לצבא.

בספטמבר 1966 התגייסתי לצבא לנח"ל. את הטירונות עשיתי במחנה 80 במשך חודשיים ולאחר מכן הועברתי לבסיס צריפין, לאור בקשת משפחתי עקב היותינו משפחה שכולה. במהלך החודשים אפריל מאי 1967 החלה כוננות ואני נשארתי בבסיס ללא יכולת להגיע הביתה במשך כחודשיים ימים. אני זוכרת את תחושת הפטריוטיות שהרגשתי באותה תקופה. בחודש יוני 1967 היחידה שבה שירתתי קיבלה משימה להיות אוגדת הטעיה לכוחות המצריים. אוגדה שלמה באורות דולקים ירדה לכיוון סיני להטעות את האויב כאילו כוח משמעותי מלחמתי בדרך למצרים.

הייתי בת 19 לערך ואני זוכרת במעבר ניצנה את הגופות החרוכות חלקי גופות, טנקים שרופים-פגישה ראשונה עם המוות, שהשפיע על עיצוב אופיי.

עם המפקד שלי בחיל התותחנים

בסיני שהיתי כחודשיים אחרי סיום המלחמה ולאחר מכן הועברתי לשכם שם סיימתי את שירות החובה שלי. בספטמבר 1968 נתבקשתי לחתום קבע בחיל התותחנים וכאן החל שירותי הצבאי שנמשך עד שנת 1988 בחילות צנחנים וחיל הים.

קליטת יהדות אתיופיה

דבר נוסף שהשפיע מאוד עלי הוא נושא קליטת יהדות אתיופיה בשנת 1991 – מבצע שלמה במסגרת עבודתי בסוכנות היהודית הייתי בין קולטי יהדות אתיופיה שהתמקמו בבית רמז בזיכרון יקב מה שהיום נקרא עדן אין. פגשתי אנשים מדהימים שונים מאיתנו, עדינים, תמימים ותפקידינו היה להקל על קליטתם ושילובם בחברה. ליוויתי את המשפחות במשך שנה וחצי עד לעזיבתם את המרכז כאשר רובם, בסיוע המדינה רכשו בית. זו הייתה ציונות לשמה. אנקדוטה קטנה אני מתנדבת במשטרת זיכרון יעקב ובאחת המשמרות אני פוגשת שוטר יפה תואר, אתיופי, והוא מוכר לי. אני מתחילה לנהל איתו שיחה ומסתבר שהוא ואימו היו בין העולים שקלטתי בבית רמז.

הזוית האישית

אורי: היה לי כיף לשמוע את הסיפור של סבתא דבורה.

רועי: נהנתי מאוד לשמוע את הסיפור של דבורה ולתעד אותו.

דבורה:  נהנתי להיזכר בתקופות אחרות טובות יותר לטעמי.