מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא אברהם טרבס

סבא רבא אברהם טרבס היה לוחם בארגון ההגנה. בתפקידו כלוחם הוא ליווה שיירות לרמת רחל, לצפון תלפיות, לנווה יעקוב, למוצא עלית וגם משתתף בליווי שיירות אספקה מצומת נחשון לירושלים.

בפרוץ מלחמת העצמאות עלתה כל הפלוגה שלו בשיירה האחרונה להר הצופים שם שהו שלושה חודשים. בחודשים אלה נהלה הפלוגה קרבות לחימה מול הצבא הירדני וברוב הזמן הייתה בתוך התעלות בשל ההפגזות הכבדות של הלגיון הירדני.

לאחר כשלושה חודשים נשלחה הפלוגה להתארגנות ולהתרעננות במלון המלך דוד בירושלים, תקופה שנוצלה להכרת כלי לחימה חדשים כגון מרגמות 2 ו- 3 אינץ', רובים, רימונים ופגזים למרגמות.

לאחר כשלושה ימים, קבלה הפלוגה פקודה לנוע להר ציון על מנת להתארגן בו להגנה על המתחם. ציר התנועה היה דרך בית חולים לעניים ומשם בתעלה עד להר ציון. במהלך התנועה נתקל הכוח של הפלוגה בחיילי הלגיון הירדני, והחל קרב פנים מול פנים נגדם. על הקרב מספר סבא רבא חיים טרבס:

"בהיותנו בתעלה נזרק לעברינו רימון. אני הרגשתי שהרימון קרוב לרגלי צעקתי בכל כוחי לחברה "רוצו זרקו עלינו רימון". לפני היה חייל שנשא ארגז פגזים 3 אינץ' ועל כתפי היה ארגז רימונים. מבלי לחשוב הרבה הנחתי את רגלי על הרימון והטמנתי אותו בתוך העפר בצד התעלה ביודעי שאני עומד לאבד את כף רגלי או להיפצע קשה, למרות זאת לא היססתי ודרכתי על הרימון, נשמע פיצוץ עז והרגשתי שאני רטוב כי מכנסי היו מגואלים בדם. המזל היה שצעקתי "זרקו עלינו רימון". חייל הלגיון שהכין רימון שני לזריקה נבהל כנראה מהצעקה וברח מבלי להשליך את הרימון. לא אבדתי את הכרתי וצעקתי לחיילי הפלוגה לרוץ ולמצוא מחסה. אחרי זמן לא רב הופגז המקום שהיינו בו אך למזלנו הרב איש לא נפגע מאחר וכל החיילים הצליחו להיכנס לתוך הבניין הראשון של הר-ציון. כך הצלתי את כל המחלקה".

תוך כדי הקרב הגיע חובש שחבש את הרגל. לא היה רופא בנמצא. מסיבה כל שהיא לא ניתן היה לפנות את סבא רבא לבית חולים, כך הוא שכב כל הלילה במבנה ללא טיפול רפואי נאות. ליד סבי שכב עוד חייל פצוע בבטנו. סבא רבא אברהם החליט לקחת שוב את היוזמה לידיו. הוא מספר:

"לידי שכב עוד חייל שנפגע בבטנו ולא קבל עזרה. החלטתי בכוחות אפסיים לקחת את הפצוע ולרדת לימין משה כדי להגיע לבית חולים. הגעתי עם בוקר לימין משה, שם המפקד במקום הסיע אותנו לבית החולים האנגלי…כעבור שעה הכניס אותי לחדר הניתוחים ובמשך ארבע שעות ניתחו אותי…הוציאו לי שלושה רסיסים מהרגל השמאלית, אך העצב הראשי נפגע …".

לאחר תקופת ההחלמה חזרתי לשירות מלא ורק לאחר כשנה שוחררתי מצה"ל. הוכרתי כנכה צה"ל.

אחד הסיפורים המצחיקים שסיפר לנו סבא רבא אברהם הוא על מידת נעליו. כל זמן גיוסו הוא היה זקוק לנעל מס' 46 אך נעל כזאת לא היתה בנמצא. פעם עבדתי באפסנאות, שם מצאתי שתי נעליים במידה 46 אך שתיהן היו –  שמאליות. ביום השחרור שאלתי את האפסנאי האם יש לו נעליים במידה 46 ולתדהמתי הוא ענה לי "כן, אך שתיהן ימניות…".

אין ספק שסבא רבא אברהם  טרבס היה גיבור. בשבילי הוא דמות לחיקוי וחשבתי שסיפורו ראוי שיסופר ושכל עם ישראל יכיר את סבא רבא אברהם טרבס, הסבא הגיבור שלי.

הזוית האישית

סבא אליעזר: "אין ספק שסבא רבא אברהם טרבס היה גיבור. בשבילי הוא דמות לחיקוי וחשבתי שסיפורו ראוי שיסופר ושכל עם ישראל יכיר את סבא רבא אברהם טרבס, הסבא הגיבור שלי".