מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בארץ ישראל, בתל-אביב, בשנת 1939 בעת תחילת מלחמת העולם השנייה. אני בת ליוצאי ייון .

בארץ באותה תקופה שלטו הבריטים היה להם מנדט מהאו"ם. כמו כן היו במדינה מלבד יהודים גם ערבים.

המצב הכלכלי בארץ היה בכי רע. לא הייתה פרנסה למשפחות רבות. גם משפחתי הגרעינית נמנתה עם

המשפחות העניות ,שכן תקופה זו הייתה בהוריו ואחיו שעלו מיון ניסו להתאקלם בארץ אך ללא הצלחה בזמן בו ניצולים יהודים רבים נהרו לארץ ישראל, כמו גם משפחתו של אבי.

ההורים של אבי, ואחיו שעלו מיון ניסו להתאקלם בארץ אך ללא הצלחה ולכן חזרו חזרה לארץ מוצאם יון ,

אך למרבה הצער כל משפחתו של אבי נספתה בשואה. אבי הוא היחיד שנשאר בא"י והקים כאן משפחה

בדם ויזע נלחם לפרנס את משפחתו שמנתה 6 נפשות (הורים וארבעה ילדים).  גרנו בצריף קטן בו חדר אחד עם שירותים משותפים למשפחות נוספות בחצר. חיינו בדוחק רב מאוד אך הורינו למדונו להעריך ולהסתפק במועט.

בשנת 1947 האום החליט על חלוקת א"י לשני חלקים . חצי מדינה יהודית וחצי ערבית . הערבים כאמור לא

הסכימו לתוכנית החלוקה. אי לכך החלו הפעילות טרור בעיקר בדרכי התחבורה . בשנת 1948  הוכרזה הקמת מדינת ישראל היהודית ברשותו של דוד בן- גוריון. מי שהפך אחר כך לראש הממשלה ושר הביטחון הראשון

של מדינת ישראל. השמחה הייתה רבה יהודים רבים יצאו במחולות ובריקודים בשפת הים וברחובות העיר

ובערים שונות בארץ.

 

מיד לאחר ההכרזה פרצה מלחמת העצמאות , בה נלחמו ערביי ארץ ישראל וחלק ממדינות ערב נגד הישוב

היהודי ב"י. המלחמה הסתיימה בניצחונה של ישראל שהרחיבה את גבולותיה מעבר לגבולות שנקבעו ע"י

החלטת האום . זמן קצר לאחר הקמת המדינה ובעקבות המלחמה הוכרז מצב כלכלי קשה במדינה.

חיינו בתקופת צנע וחלוקת המזון הבסיסית למשפחות נעשה בתלושים לצערנו ידענו עוד מלחמות במדינה אך 

ניצחנו בכולן.

 

לימים הפכתי לנערה מתבגרת הגעתי לגיל מצוות ואת חגיגת בת המצווה שלי חגגו לי בחצר בית והשתמשו

בתלושי מזון שנשמרו למטרה זו.  בילדותי למדתי בבית הספר "ביאליק" בתל-אביב, לאחר מכן למדתי בביה"ס המקצועי "בית חנה" בתל-אביב.

בשנת  1958 התגייסתי לצה"ל  שירתתי כמשקית חן ב"חיל הנדסה" לאחר שחרורי מצה"ל בעירית תל-אביב במחלקת החינוך כפקידה. בתקופה זו הכרתי את מי שהפך לבעלי עד עצם היום הזה. התחתנו בתל-אביב

ושם נולדו לנו שני ילדינו הגדולים. לימים עברנו להתגורר באשדוד. בעקבות העברת נמל תל-אביב לאשדוד

(בעלי עבד בנמל) וכאן נולדו שני ילדינו הנוספים.

כאשר  הגענו לאשדוד אשדוד הייתה שוממה. עיר עם הרבה חול ומעט מאוד מים אך עם הזמן העיר התפתחה

יפה, בתחילת דרכנו באשדוד ניהלתי משפחתון הכפוף לעירית אשדוד במשך 12 שנים, בשנים האחרונות אני

גמלאות , התחלתי להתנדב יום בשבוע, בעמותת "ידיד לחינוך" בבית ספר היסודי "חופית" כספרנית, למעשה

אני מתגוררת כ-50 שנה בעיר אשדוד.

ילדנו גדלו והתחתנו באשדוד לימים נישאו הקימו משפחות, והולידו ילדים ולנו תשעה נכדים.