מאגר סיפורי מורשת

מלחמה באוויר

סבתי נחמה פערל וולף נולדה בשנת 1944 בעיר ירושלים, היא בת ליהודה זונדל ופריידא גיטל הגר.

בשנת 1967 בתקופת מלחמת ששת הימים, הייתה  סבתי מורה בבית ספר חב"ד 'בית חנה' בירושלים. היא סיפרה לי שלפני המלחמה שרר מתח נוראי בארץ, כל מדינות ערב הסובבות איימו לצאת למלחמה מול ישראל. מצרים מהדרום, סוריה בצפון וירדן במזרח. הראשונים היו המצרים בראשות נאצר נשיא מצריים, ולאט לאט הצטרפו גם סוריה ולאחר מכן גם ירדן.

בישראל היו בערך כשישה מיליון יהודים מול מאה מיליון ערבים בכל המדינות הערביות, זה מאוד הפחיד את תושבי המדינה. אפילו שר הביטחון היה בטוח שייהרגו הרבה יהודים ח"ו במלחמה.

סבתי פנינה מספרת:

"הכנו את הבית למלחמה ארוכה, קנינו הרבה אוכל ובחנויות בקושי נשאר מה לקנות. כל נהגי המשאיות התגייסו לצבא, וכל אזרחי המדינה היו צמודים כל היום  לרדיו והאזינו לחדשות. גם כשראש הממשלה, לוי אשכול, דיבר ברדיו, הוא גמגם מרוב פחד.

יום שני החמישי ביוני, הגעתי  לבית הספר ולפתע באמצע ההפסקה נשמעה אזעקה – צפירה עולה ויורדת. לא היינו מוכנים שזה ינחת כך פתאום. כולנו הגענו באותו יום לבית הספר כי לא חשבו שיקרה משהו, זה הגיעה בבום, בהפתעה. מיד הכנסנו את כל התלמידות למקלט והמורות אחריהן, הצטיידנו עם מכשיר רדיו דולק. התלמידות מאוד פחדו וחלקן פרץ בבכי.. גם אנחנו, המורות, היינו צעירות ופחדנו מאוד… לא ידענו מה יהיה, אבל השתדלנו להיראות רגועות ולהרגיע את התלמידות. ברגע של הפוגה קצרה הודיעו שאפשר לצאת מהמקלט ולרוץ הביתה, ההורים הגיעו במהירות לקחת את הילדות לביתן".

סבתי הלכה ברגל בריצה כל הדרך עד לביתה. היה מאוד מסוכן להיות בחוץ. בבית הם שמעו את ההפצצות כי הם היו מאוד קרובים לגבול עם ירדן.

סבתי ממשיכה את סיפורה המרתק:

"בבוקר יום רביעי השביעי ליוני, שמענו ברדיו שצה"ל הצליח להשתלט על כל חצי האי סיני  בדרום, ופתאום שומעים שהם ישתלטו גם על רמת הגולן בצפון ועל הגדה המערבית של הירדן שהייתה תחת שלטון הממלכה הירדנית. ואז גם.. על הכותל! אחרי תשע עשרה שנה שהכותל המערבי לא היה בידנו. במלחמה הזו היו ניסים גלויים. זה היה כל כך מרגש.. והשמחה  וההודיה לה' מילאה את ליבם של כל היהודים.

כאשר הצנחנים הגיעו לכותל ושחררו אותו, הם קראו "הר הבית בידנו" ורבה של צה"ל, הרב שלמה גורן, תקע בשופר. המילים האלה, עם תקיעת השופר ריגשו את כל עם ישראל, בארץ ובתפוצות גם אנחנו, כששמענו שכבשו את הר הבית כבר לא כל כך פחדנו והודינו לה' על הניסים ועל החסדים".

הזוית האישית

סבתא נחמה: נכדותיי היקרות מוסי ולאהלה – בחרתי לספר לכן על מלחמת ששת הימים מכיוון, שהייתה זאת  אחת החוויות  המשמעותיות שחקוקות עמוק בזיכרוני. הפחדים, החרדות והחששות לפני פרוץ המלחמה ובמהלכה מצד אחד, לעומת ההתרגשות העצומה, השמחה הגדולה שחשנו לאחריה, מצד שני. זכינו לראות בעינינו ממש את הניסים הגלויים שעשה לנו הקב"ה ולהיות חלק משרשרת הדורות של עם ישראל הנפלא.