מאגר סיפורי מורשת

כשפרצה מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 אמי ודודי ברחו מפולין לרוסיה ושם אמי הכירה את אבי, יעקב, שברח מאוסטריה. יעקב היה מבוגר מציפורה (אמי) ב-20 שנה. ציפורה התחתנה עם יעקב והם הולידו את גלה פשקס שהייתה בת יחידה. 

 

אבי נפטר כשהייתי בת שנה. אמא שלי עבדה במפעל אפיית לחם ואני נשארתי לבד. כלב התחש הארוך שמר עליי בבית ולא נתן לאף אחד להתקרב אליי. בגיל שנה וחצי הלכתי לגנים. יום אחד היינו צריכים הסקה לתנור עצים אך לא היה לנו אז אני התגנבתי לחצר השכנים, ששם היה קש. לקחתי סינר ושמתי בתוכו את הקש והשכנים ראו אותי מהחלון, צחקו ולא אמרו דבר.

 

לאחר שנגמרה מלחמת העולם השנייה, במאי 1945, חזרנו לפולין לעיר ורוצלב. עד גיל 7 הייתי בגן ילדים ע"ש יאנוש קורצ'אק משום שהייתי מאוד קטנה. יאנוש קורצ'אק היה רופא ילדים והוא אסף ילדים לפנימיה בזמן המלחמה, לימד אותם הכל וכשהנאצים רצו לקחת אותם למחנה השמדה אז הוא הלך אתם ומת אתם. 

 

בגיל 7 עברתי לבית ספר פולני ולמדתי שם עד גיל 13 ואז עברנו לעיר אחרת ושמה דז'רז'וניוב. קיבלו אותנו כמו שאנחנו, לא הרגשנו הבדל והיה לנו כיף. חגגנו שם חגים של נוצרים ושל יהודים, הילדים הנוצרים קינאו בנו כי היה לנו יותר חופש. למדתי 4 חודשים בבית ספר יהודי ובהמשך עברתי לבית ספר פולני. 

 

אמי התחתנה עם מישהו אחר לאחר שאבי נפטר וילדה 3 ילדים. למדתי עד גיל 15 ועזרתי לאמי בטיפול באחיי. אז הכרתי את אלכס. אני ניצחתי את חברותיי כשרבנו מי תהייה חברה שלו!

 

בשנת 1957 נפתחו שערי ההגירה ליהודים. חברי אלכס עלה באנייה לישראל. חודש אחרי שנסע אמי נפטרה ואני הבאתי את אחיי לארץ. לקחו אותם לעליית הנוער בכפר סבא למוסד "אונים". אחי יוסי ואחותי שושנה עברו לתיכון בן שמן (פנימיה). אחי השני, ישראל, בכיתה ט' עבר לקיבוץ מעגן מיכאל ושם היה הרבה שנים.

 

אני ואלכס התחתנו בשנת 1958 בקיבוץ גבעת חיים וגרנו שם שלוש שנים. נולדו לנו שם שני ילדים, ציפי וצביקה.                  

היינו בקיבוץ 3 שנים כי לא רצו שנמשיך לחיות שם ועברנו לקיבוץ החותרים, שם היינו  3 וחצי שנים. אני לא רציתי לחיות בקיבוץ כי רציתי ילדים בבית. עברנו למושב הבונים ואלכס עבד ברפת, אני עבדתי בגנון. נולדו לנו במושב הבונים שני ילדים, דני ומיכל. לכל ילדיי נולדו ילדים.

 

לציפי נולדו בן ובת, לצביקה שני בנים, לדני נולדו בן ושתי תאומות. מיכל התחתנה אחרונה וילדה שני בנים. צביקה התחתן עוד פעם והוליד בן ובת.  

 

כולם במשפחה אוהבים חיות, משום שאלכס היה מרכז פינת חי בהבונים. היה לנו כלב מגזע "לאסי" ושמו בוני והוא הכיר את כל הילדים, כשאני רציתי שהילדים יבואו הביתה הייתי מבקשת מבוני שיביא אותם. כשמיכל, הבת הקטנה הלכה לבית הספר, בוני חיכה לה ליד תחנת האוטובוס 4 שעות.

 

יש לנו בחצר תוכים וחתולים ואנו דואגים להם ומטפלים בהם. בתוך הבית יש לנו אקווריום עם דגים שקנינו לצביקה בבר המצווה. הוא נמצא בביתנו כבר 40 שנה (עד היום). כולם אוהבים להאכיל את הדגים בביתנו.

 

יש לנו נין! שמו אביב והוא בן שנתיים ושלושה חודשים. 

 

כולנו קרובים אחד לשני ונפגשים הרבה פעמים. אני מרגישה מאושרת שהבאתי את אחיי לישראל ושגדלו פה בפנימיות ויצאו אנשים משכילים ונחמדים. אני נורא שמחה שאני בקשר טוב עם ילדיי, נכדיי והנין. הם עושים לי טוב בחיים. אני שמחה שאלכס שמר על קשר עם אחיי הקטנים, כמו אבא. 

 

תשע"ה, 2015