מילדות קשה במלחמה לזקנה טובה במדינת ישראל
כיצד הפכתי מילד יתום הסובל מאנטישמיות למקרין סרטים
נולדתי בבלרוס במינסק. בשנת 1939 בעשרים לפברואר.
בתחילת המלחמה כשהייתי בן שנתיים וחצי נלקחנו כל המשפחה לגטו , שהינו שם מאוגוסט 1941 עד
יולי 1943. אימא עבדה בתור תופרת אבא גויס לצבא הרוסי, מאז לא ראינו אותו כי הוא נעלם במלחמה.
באוגוסט 1943 ברחנו מהגטו. ושנה שלמה התחבאנו ביערות. גרנו במרתפים תחת בתים שנשרפו במלחמה.
היה מאוד קשה כי לא היה אוכל והיה קר מאוד. הסתובבנו בשדות שנשארו לא עובדים שיאספו את היבול
וליקטנו פירות וירקות שנרקבו.
אחרי השחרור ביולי 1944 אספו הרוסים את כל הילדים הנטושים (לא רק היהודים אלא גם הגויים) לבית יתומים.
אמי אושפזה בבית חולים לחולי נפש, ואני הועברתי לבית היתומים. שם הייתי היהודי היחידי. הייתה שם
אנטישמיות. בתוך בית היתומים., בתמונה שצולמתי , מישהו גרד את ראשי מהתמונה רק בגלל היותי יהודי.
לא היה הבדל גדול בהתנהגות ליהודים בין הגרמנים לרוסים. סיימתי שבע שנים בבית היתומים, כשאמי
השתחררה מבית החולים היא הוציאה אותי מבית היתומים.
עבדתי כמקרין סרטים. הסרטים שהוקרנו היו בעיקרם רוסיים והודים, מהוליבוד לא הגיעו סרטים.
כמקרין סרטים פגשתי באשתי נינה. משפחתה של אשתי הייתה גויה, במלחמה הם הצילו יהודים ויש
להם תואר "חסידי אומות העולם". האנשים שהצילו את משפחתה גרים באשדוד.
אחר כך עברתי לקזחטאן שם למדתי בטכניון, ויש לי תעודה של מהנדס מכונות. אחרי סיום הלימודים
שלחו אותי לגירגיזיה. שם עבדתי במחצבים לכריית מתכות. לא ידעתי שום דבר על מדינת ישראל .
התוודעתי למדינתנו רק בתחילת שנות התשעים.
בבישקק המקום בו גרנו נפתח ארגון בשם "מנורה". שם הכרתי את הנציגים מישראל 1994. עקב
ההיכרות החלטנו לעלות לישראל. הגענו ישר למגדל העמק. המקום בו אנחנו עד היום.
יש לי שלוש בנות, שמונה נכדים ונינה אחת. אחת מבנותיי גרה בקנדה בטורנטו ושתיים אחרות גרות
בישראל.
אני מאוד מודה למדינת ישראל שהעניקה לי זקנה מכובדת ויפה.
מילון
"חסידי אומות העולם".אנשים שעזרו ליהודים במלחמת העולם השנייה וזכו להוקרה בשל כך מהעם היהודי.
ציטוטים
”אני מאוד מודה למדינת ישראל שהעניקה לי זקנה מכובדת ויפה.“