מאגר סיפורי מורשת

שמי חיה סיתון (ברלוביץ) נולדתי 1949 בהרצליה שם התגוררתי עם הורי. אמי אסתר לבית קאופמן נולדה בפולין בשנת 1920 ועלתה לישראל בשנת 1933. אבי צבי ברלוביץ נולד בשנת 1913 בליטא. הורי הכירו והתחתנו בהרצליה. בשנת 1959 עברנו להתגורר בנתניה. כיום אני עדיין גרה בנתניה ונשואה לישראל סיתון. יש לי שני ילדים ושבעה נכדים.

בסיפור זה חשוב לי להנציח את חייו של אבי צבי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

צבי נולד בתאריך 18/1/19013 בעיר טילזיט בליטא בגבול גרמניה רוסיה.

בשנת 1931 קיבל אישור עלייה לארץ ישראל כחבר בתנועת בית"ר, לאחר שנתיים של הכשרה בחקלאות בצ'כוסלובקיה. בשנת 1933 עלה אבי לישראל והתגורר בהרצליה. בשנת 1939 התחתן עם אמי, אסתר קאופמן, והם המשיכו להתגורר בהרצליה.

אבי הצטרף לצבא הבריטי בארץ ישראל. בשנת 1941 הגיעה היחידה שלו למצרים. ממצרים הפלוגה הפליגה באונייה לכיוון יוון, אך בחופי יוון הוטבעה האוניה על ידי מוקש. אבי נפצע כתוצאה מהמוקש והועבר לבית חולים באתונה, שם נרשם כחייל יווני פשוט עד להחלמתו כדי שהגרמנים שכבשו את יוון לא ימנעו ממנו טיפול.

כשהחלים, לאחר כשישה חודשים, נאלצו היוונים להסגירו לגרמנים כחייל בריטי. כל אותם החודשים כשאבי שכב פצוע בבית החולים הוא נחשב נעדר והוכרז כמת. אמי קיבלה ממלכת אנגליה איגרת על מות בעלה במלחמה. לאחר שהוסגר לגרמניה, כשנה לאחר הפציעה, הכריזו כי אבי נמצא  כשבוי מלחמה בגרמניה. אבי היה ארבע שנים במחנה שבויים סטלג 383. במחנה היו כאלף חיילים בריטים. במחנה היתה משמעת כמו בצבא הבריטי. אבי סיפר כי בזמן השבי השבויים היו מעלים הצגות בהם התחפשו לנשים ואף הזמינו את הגרמנים לצפות בהצגות. השבויים היו עורכים את ההצגה כך שבתסריט יצטרכו לפתוח רדיו בדיוק בזמן החדשות ולשמוע את חדשות. כך הצליחו השבויים לשמוע מה קורה בגרמניה ובעולם, את הטריק הזה ביצעו במחנה במשך שנים רבות אך הגרמנים לא גילו מעולם את מטרת ההצגה למרות שבכל הצגה נוכח נציג וקצין גרמני.

בסוף המלחמה לאחר ארבע שנים בשבי שוחרר אבי מסטלג 383 והועבר לאנגליה ומשם לישראל. כשחזר לארץ התאחד עם אשתו אסתר, אמי, שתמיד האמינה כי אבי נותר בחיים ולא מת על אף ההודעה שקיבלה.

צבי נפטר בשנתו בשנת 1988, בן 75 במותו ונקבר בנתניה.

אבי במדי חייל בריטי

הודעה על מות אבי

מחנה השבויים

חיילים בריטים מחופשים בהצגה

הזוית האישית

חיה סיתון: את החקר ותיעוד הסיפור כתבתי ביחד עם נכדי אושרי טאוב, תלמיד בית הספר גוטמן בנתניה העבודה העצימה מחדש את הפרטים על משפחתי וזיכרון הפרטים הועבר גם לנכדים.

אושרי טאוב: העבודה עם סבתא שלי הייתה חוויה מהנה ומיוחדת שמעתי סיפורים על משפחתי שלא ידעתי עליהם לפני כן בנוסף, עצם העובדה שעשיתי את העבודה ביחד עם סבתי קרבה בינינו ונתנה לנו עוד זמן איכות של שנינו ביחד.