מאגר סיפורי מורשת

שמי רותי אגסי. שם נעורי הוא דניאל. נולדתי בעיראק, יש לי ארבעה אחים ואני הבכורה.

בשנת 1950 עליתי לארץ עם הוריי (מאיר ומרים) כשהייתי בת 4. הגענו למחנה עולים בבית-ליד עם מזוודה אחת מברזל. קיבלנו אוהל ושתי מיטות מתקפלות מעץ, מספר שמיכות, כלי אוכל וסכו"ם. השירותים והמקלחות היו רחוקים מאוד מאוהלינו, הם היו במרכז המחנה, זה היה סיוט לגדולים ולקטנים, בגלל החושך והקור. החורף היה קשה ורוב האוהלים עפו מהרוח וכל מה שהיה בהם נרטב. נותרנו תחת כיפת השמיים.

יום אחד, אספו את הילדים במשאית ופיזרו אותם במושבים ובקיבוצים בסביבה ללא ההורים. כשהגשם פסק, נותרו השלוליות והבוץ והיה קשה מאוד להגיע מקום למקום. ההורים יצאו לחפש את ילדיהם, שלא ידעו אפילו איפה הם. לאחר תקופה של חודש ימים בערך המשאית החזירה את הילדים למרכז המעברה וההורים באו לאסוף אותם, ולא כולם מצאו את ילדיהם.

לאחר תקופה הגיעו יתר בני המשפחה שלי מעיראק, אחים ואחיות של הוריי וכמובן הסבתות והסבים. הם נשלחו למעברת קריית שמונה, שם היה מחנה עולים מפחונים, אפשר לומר זאת התקדמות. אז החליטו הוריי להצטרף אליהם, קיפלנו את המיטות והשמיכות עם המזוודה מברזל שבה היה כל רכושנו ועברנו לקריית שמונה, כדי להתחבר שוב עם משפחתנו. כל זה נעשה באוטובוס שהיה לו סולם המוביל אל הגג, ניתן היה להעלות את המטען לגג האוטובוס. הנסיעה ערכה כמעט יום שלם, נסענו דרך חדרה, עפולה, טבריה, ראש פינה ועוד תחנות. התמקמנו בפחון שהכינו לנו הקרובים.

כל בוקר הילדים הגדולים אספו את הילדים הקטנים למבנים שהיו מעין גן או בית ספר והיינו שם עד הערב, אפילו קיבלנו אוכל. יום יום יצאו ההורים לחפש עבודה, הם עלו ברגל על ההרים לקיבוצים: למנרה, למשגב ולעוד קיבוצים בצפון.

אחרי תקופה יצא אבי לחפש קרובי משפחה נוספים שהגיעו לארץ לפנינו במסגרת עליית הנוער או הנוער הציוני. התברר לו שהם התמקמו במעברת רמתיים ושם החלו ללמד בבית ספר, חלקם כמורים וחלקם מנהלים את המעברה וקולטים עולים. הוריי החליטו להיפרד מהמשפחה המורחבת ולנדוד לרמתיים, שם היו כבר צריפים מעץ, זאת כבר ממש התקדמות.

בשנת 1951 נולד אחי הרצל, שנתיים אחרי אבנר, וגדעון. אחר כך בשנת 1958 עברנו להרצליה וכאן נולד אחי אורי. אבא שלי עבד בתעשייה הצבאית עד לפנסיה ואמי הייתה עקרת בית. כולנו למדנו בבית ספר גורדון ולאחר מכן התגייסנו לצבא, כל אחד בתורו. אני התגייסתי לצבא בשנת 1965, שירתי בפיקוד מרכז. במלחמת ששת הימים גויסתי בצו 8 ושירתי בירושלים עד לשחרורה.

אני חיילת במלחמת ששת הימים בשנת 1967, בתמונה השמאלית עם החברות אני השמאלית ביותר בתמונה

הזוית האישית

סיפורה של רות אגסי תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. התכנית נערכה בבית הספר ויצמן בהרצליה, התש"ף, בהנחיית המורה המובילה יערה בדרק-ברק, ותועד על ידי הנכדה בר אגסי.