מאגר סיפורי מורשת

המשפחה חיה בוורשה עשרות שנים. לשמואל ולפנינה היו שישה ילדים: אליהו, גיטל, רוחלה, גולדה, מנדל, ריינה.

כל החיים סבבו סביב הדת והאמונה. הגברים למדו תורה, חלק מהם עבד. סבא שמואל עסק בלבוש. היה לו בית חרושת קטן של סריגה אחיו עסקו במלאכות שונות. הנשים היו עקרות בית. הבנים הלכו לחדר שהיה מעין בית ספר. ואחר כך ללמוד בבית מדרש (מין תיכון), הבנות כמעט שלא למדו.

אליהו הלך לחדר, אבל כשהתבגר קצת, גילה שהוא לא רוצה ללמוד בחדר ובבית מידרש, הוא נמשך מאד לחיים מחוץ לגטו. הוא ראה את הרחובות היפים בהם גרים הפולנים, שמע מוזיקה קלאסית ולא רצה להיות דתי. אביו של אליהו כעס מאוד, הוא רצה שבנו יחיה כמוהו: ילמד תורה, ויחיה בגטו כמוהו. אף אחד לא ויתר, נוצרו ריבים וסכסוכים עד שאליהו החליט לעזוב הוא עזב לקבוצה של צעירים שחיו ליד וורשה כמו בקיבוץ, למדו לעבוד אדמה ולחיות בקבוצה, המטרה שלהם הייתה לעלות לארץ ישראל ולהקים קיבוץ. אליהו עלה לארץ לקיבוץ תל יוסף.

בשנת 1939 החלה מלחמת העולם השנייה, אליהו עבר לחיפה, התחתן ונולדה לו בת בשם שולמית. הוא כתב להוריו בוורשה מה קורה אתו. הם ענו לו בחזרה. היתה התפייסות ביניהם, אבל כעבור כמה חודשים פסק הקשר, אף אחד לא ידע מה קורה בצד השני.

בוורשה, כל היהודים רוכזו בגטו הייתה צפיפות נוראה לאנשים לא היה אוכל, היו מחלות רבות והרבה אנשים נפטרו.

לא ידוע בברור מה קרה למשפחת ריכטר. אליהו ניסה לברר.

אחד הסיפורים, שמספרים הוא: בגטו היה רעב ולכן היו ילדים שעברו את חומות הגטו, כדי לגנוב אוכל מהשוק של הגויים. ילד אחד היה מהבלוק בו גרה משפחת ריכטר. אותו ילד שעבר בחזרה את החומות, נראה ע"י השומרים, כשהוא רץ לבלוק. בלילה הוציאו הנאצים את כל אנשי הבלוק החוצה. היה אז קור נורא, האנשים לא היו מוגנים בבגדים חמים.  חלקם גם חולים וחלשים .הנאצים איימו על כל אנשי הבלוק שיסגירו את הילד אחרת יעמדו בחוץ עד שהם יקפאו בקור , וכך קרה . מכל המשפחה של ריכטר שכללה גם דודים ודודות ובני דודים נשארו רק משפחתו של אליהו, אחותו זהבה ובן דוד שחי באמריקה.

הזוית האישית

סיפרתי סיפור לא קל, בו ניסינו יש מאין, להעלות משפחה שנעלמה. שמחתי לראות שהנכד שלי עקב אחרי הסיפור שאל שאלות ענייניות ונכונות.