מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם אטון, עליתי לארץ מלוב באנייה בגיל חמש לאחר מאורעות של הערבים נגד היהודים במלחמת העולם השנייה. עליתי עם אמא אבא שני אחים ואחות. כשהנאצים כבשו את טריפולי והאנגלים כבשו את זה בחזרה, עיר זאת עברה מיד ליד.

 

 

המצב בארץ היה קשה מאד לא היו בתי ספר מסודרים והתחלנו ללמוד בכיתה א' בבית הכנסת, על ספסלים ארוכים ששמשו כשולחן וגם לישיבה וכל הגילאים היו באותה כיתה. ככה למדו שנתיים עד שבנו צריפונים ובתי ספר. לאחר מכן עברנו לצריפונים ולמדנו עד כיתה ח' יסודי ובכל תקופת הלימודים שיחקנו מחניים, כדורגל ומחבואים וכל המשחקים האפשריים אפילו שלא היו אמצעים ואפילו כשהכדור היה עשוי מגרב ממולא, רוב הזמן היו משחקים בחוץ.  

 

הלימודים היו נוקשים מאד והמשמעת הייתה מאד חזקה היה אסור לנו להגיד מורתי או מורי אז קראנו להם המורה או המורה. בכיתה לימדו הרוב מורים. מורה אחד היה מאוד טוב מאחרים ויתר המורים היו נוקשים מאד.  

 

את כיתה ט' למדתי בכפר הראה אצל הרב נרייה, רב זה מימן את לימודיי על ידי תשלום נסיעות שלושה אוטובוסים הלוך ושלושה אוטובוסים חזור אחרי סיום כיתה ט' אבי ז"ל עמד ודרש שאני אצא לעבוד על מנת לעזור לו בכלכלת הבית, וטען שיש לו עוד תשעה ילדים (אחים). עבדתי מסגרות עד הגיוס וכל שכרי ניתן לאבי ז"ל לעזרה בבית.

 

על פי זכרוני שנשאר חרוט, היה מורה בשם יהודה שכל מי שלא הכין שעורים היה משכיב אותו על השולחן ונותן לו חמש פלקות על האגן היו מקרים  שילדים השתינו במכנסיים בגלל המכות. לי אשית קרה מקרה שלא הכנתי שעורים פעם אחת. אמרתי לאמי שאני חולה מאד ושכבתי במיטה ובהפסקת עשר הופיע המורה יהודה לבתי ושאל איפה אני וכשאמי אמרה לו שאני שוכב חולה במיטה אז נכנס ואמר לי קום קום מיד אתה לא חולה בכלל, הוריד אותי בכוח מהמיטה וגרר אותי על החול עד בית ספר כשאני תופס בכל דבר אפשרי כגון עץ, משקוף וכ"ו ואמי כל הזמן צעקה למורה "תעזוב את הילד הוא חולה". והוא התעלם וגרר אותי ככה עד הכיתה אבל ויתר לי ולא נתן לי את הפלקות.  

 

הלימודים היו נוקשים מאוד התחילו בשבע וחצי בבקר עם מסדר בוקר ברחבת הבית ספר ומיד אחרי המסדר נכנסנו לתפילת שחרית והתחילו השעורים לפי תכנית בית הספר. אחרי הלימודים בסביבות השעה שתיים שלוש אבי ז"ל עמד על זה שנלך ללמוד תורה אצל הרבי בחדר, לרוב לא הלכתי מכיוון ששיחקתי כדורגל.   

 

בשנת הלימודים של כיתה ט' בכפר הרואה לאחר הלימודים הייתי מכין שעורים בכיתה עד שיחשיך בגלל שעבדתי במדגרה עובדים רק בחושך על מנת לראות איזה ביצה מופרת לאפרוח ואיזו יכולים לאכול. אני הייתי קונה מבעל המדגרה את הביצים שאפשר לאכול, כשש שבע תבניות והייתי נוסע איתם שלושה אוטובוסים עד הבית וזה היה בלילה.

 

                                                    כפר הרא"ה בשנות ה -50, ויקיפדיה

ביום למחרת אחרי הלימודים הייתי מוכר אותם לשכנים ולבעל המכולת וכולם היו להוטים לקנות אותם מכוון שזה היה זול כמו כן בבית בילדותי קיבלתי מהמדגרה את האפרוחים הזכרים בחינם גידלו רק את הנקבות לביצים ואת הזכרים השמידו אז לקחתי אותם וגדלתי אותם לבשר וגם מכרתי וכך הרווחתי כסף לעזרת כלכלת הבית, כמו כן גידלתי תרנגולי הודו ועיזים. העיזים היו ממליטות כל שנה כל עז הייתה ממליטה שניים ונהנינו מהחלב ומכרנו. כל האחים עזרו והכל היה בכדי לעזור לאבא בכלכלת הבית, כי הינו שניים עשרה נפשות וכל זה אחרי שעות הלימודים.

 

התגייסתי בגיל שבע עשרה וחצי ושרתתי שרות מלא שנתיים וחצי. שבעה חודשים ראשונים שרתתי בגולני בגדוד 12. לאחר שנפצעתי בברך העבירו אותי לחיל הספקה לסיום יתרת השירות הייתי ספק מזון עד סוף השירות.

 

תשע"ה